חוקת ההסתדרות אומרת שהיא "מאחדת ומאגדת את כל העובדים המתקיימים מעבודתם, מבלי לנצל עבודת זולתם, למאבק בלתי נלאה ורצוף על הגנת תעסוקתם ושיפור מעמדם, שכרם, זכויותיהם הסוציאליות ותנאי עבודתם, ולקידום רמת החיים, איכות החיים ושוויון ההזדמנויות של מעמד העובדים ושל בני ביתם, לטיפוח שיתוף ועזרה הדדית, להבטחת מעמד בכורה לערך העבודה ולעובד, ולבניין חברת עבודה ורווחה דמוקרטית, חופשית, מתקדמת והומנית, המושתתת על עיקרי הצדק החברתי, השואפת לשוויון והבטחת חירויות הפרט, בענייני דת והשקפת עולם, ללא הבדל גזע ומין, והחותרת לשלום".
בטקסט הזה אין זכר לנושאים פוליטיים, ביטחוניים וכאלה שלא יכולים להוות מכנה משותף לכל העובדים בישראל. מכנה משותף אינו יכול להיות פוליטי, כי מטבע הדברים המילה מפלגה זהה במאפייניה לפלוגתה, כלומר פילוג או פלגנות. חברי ההסתדרות מגיעים מכל שכבות העם ומערב רב של תפיסות עולם ושל עמדות פוליטיות.
כשאדם מצטרף להסתדרות, הוא לא מביע הסכמה למפלגה זו או אחרת או לקואליציה ואופוזיציה כזו או אחרת. כשאדם מצטרף להסתדרות, הוא מבקש ייצוג מול מעסיקים לא ראויים, כדי שלא יפגעו בו. הוא מבקש שכר הולם ולא להיות מפוטר כלאחר יד.
ההסתדרות אינה חלופה למערכת הפוליטית. תבונתו של יו"ר ההסתדרות היא לשמור על מהות ארגונית א-פוליטית, ובכך לשמר את כוחה וממלכתיותה. מניסיוני כמנהל חברה גדולה וכנשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר לשכת הארגונים הכלכליים, אינני זוכר שמול ההסתדרות עסקנו בנושאים פוליטיים. ההיפך הוא הנכון - בזכות עיסוקנו הענייני בנושאים שעל הפרק, ובזכות חילופי ולעתים גם חילוקי דעות ענייניים, הנוגעים לרווחת העובד - הגענו להסכמות רבות ולשיתוף פעולה בין ההסתדרות, לשכת התיאום והממשלה.
חוקת ההסתדרות אינה מרמזת שהיא גוף שאמור לתמוך בעמדות פוליטיות. ההסתדרות לא בנויה להמליץ או לבחון עמדות ביטחוניות ולהנחילן לעובדים. המכנה המשותף של חברי ההסתדרות אינו פוליטי כבעבר, אלא רצון להיות מיוצגים היכן שנדרש, גם בפעילות חקיקה בכנסת, לטובת העובד. אני מניח שחברי ההסתדרות משקפים פחות או יותר את הפריסה הפוליטית של הכנסת, ולכן אין לאף צד במפה הפוליטית יתרון מובהק.