חמאס הבין כי במפגש פיזי ישיר מול צה"ל הוא יפסיד. לכן הוא משקיע משאבים בהימנעות מקרב חזיתי ובהעברת המאבק לזירות שבהן יש לו יתרון יחסי: המרחב האורבני הצפוף, שם הוא פועל לפי עיקרון ״מגן אנושי״. הוא בונה על כך שצה״ל יפגע באוכלוסייה אזרחית וכך ניתן יהיה להציגו כאכזרי.
בנוסף, בזירת הרשתות החברתיות, חמאס רותם את העובדה כי מדובר בזירה מהירה ורדודה עם מסרים ויזואליים פשוטים ושטחיים. בזירה התודעתית הבינלאומית, חמאס משתמש בעיקר בתעמולת זוועה. טכניקת תעמולה שבה מוצג היריב (במקרה זה ישראל) כמי שמבצע מעשים איומים כנגד אזרחים.
המטרה היא לייצר רגשות עזים של כעס, שנאה, סלידה. טכניקת תעמולה זו נועדה ליצירת דה לגיטימציה ולגייס תמיכה. במקרים רבים מתבססים על עיוות, הקצנה, או בימוי של המציאות. חמאס מקבל סיוע ותמיכה מגופי תקשורת בינלאומיים רבי עוצמה לצורך קידום מטרותיו.
במציאות הזו, "שדה הקרב הריק" מקבל משמעות חדשה: לא מדובר רק בהיעדר האויב בשטח, אלא בהיעדרו מהעימות הפיזי המרכזי. חמאס יכול להפסיד בשטח, אך לנצח בזירה התודעתית. הוא מחליף את המפגש הישיר עם טנקים וחי"ר במתקפה רציפה על דעת הקהל.
הוא מנצל את הפער שבין התמונה המלאה (שאינה נגישה לעולם בזמן אמת) לבין הדימויים הדרמטיים שמופצים ברשתות, ואת העובדה שברשתות החברתיות מהירות הפצת המידע חזקה מהיכולת לבדוק אותו.
ישראל, מנגד, מגיבה בעיקר במונחים של שדה הקרב הפיזי. ההשקעה במערכה התודעתית נמוכה מאוד, אם היא בכלל קיימת. אין למדינה גוף הסברה אחוד, מתואם ואפקטיבי, המסוגל לפעול בזמן אמת בשפה של העולם ולהתמודד עם שטף המידע המוטה והכוזב.
הפספוס הכפול
אנחנו לוקים באי זיהוי השינוי בזירה, במקום להבין שחמאס פועל על פי לוגיקת "שדה קרב ריק" תודעתי, ישראל עדיין מנהלת את המאבק כאילו מדובר בעיקר בקרב פיזי. יש חוסר בכלי פעולה תודעתיים, אין מערך מקצועי ומתוקצב שמסוגל לנהל קמפיינים גלובליים, להפיק תוכן ויזואלי מושך, ולהשפיע על דעת הקהל בזמן אמת.
עיקרון "שדה הקרב הריק" בלוחמה מול גרילה קיבל בעידן הנוכחי מימד חדש, הוא הפך משטח פיזי למרחב תודעתי. חמאס, כארגון שמבין את מגבלותיו הצבאיות, מנצל זאת כדי להכתיב את מגרש המשחקים. כל עוד ישראל לא תפתח הבנה עמוקה ומערך מקצועי ללוחמת תודעה והסברה, היא עלולה להמשיך לנצח בקרבות, אך להפסיד במלחמה על דעת הקהל.
את תוצאות ההפסד התודעתי-הסברתי אנחנו רואים כבר עכשיו, כאשר עוד ועוד מדינות ידידות של ישראל מפעילות כלפיה מכבש לחצים המשפיע על המשך הפעילות. המלחמה על התודעה היא לא זירת לחימה משנית, היא הופכת להיות המלחמה עצמה. מי שישלוט בקרב זה, יכתוב את ההיסטוריה.