בעיצומו של אחד המשברים הבטחוניים הקשים והממושכים שידע המזרח התיכון בעשורים האחרונים, הסכמי אברהם ממשיכים להוכיח את עצמם כציר גאופוליטי מרכזי, המניע תהליכי שינוי אזוריים עמוקים. מאז חתימתם בספטמבר 2020 בין ישראל לאיחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן, ההסכמים הניחו תשתית יציבה לשיתופי פעולה פורצי דרך בתחומי הסחר, התיירות, הטכנולוגיה, האנרגיה, הבריאות, החקלאות והסייבר.
אך עיקר הפוטנציאל טמון דווקא בעתיד: בהצטרפותן האפשרית של מדינות מוסלמיות נוספות, ובראשן סעודיה – הכלכלה הגדולה, היציבה והמשפיעה ביותר באזור (תמ"ג של 1.083 טריליון דולר ב-2024). דיאלוגים שונים המתנהלים בחודשים האחרונים עם עם עומאן, לבנון ואפילו סוריה, עשויים להעצים משמעותית את ההשפעה הכלכלית והגאו-אסטרטגית של ההסכמים.
למרות מאבקה הממושך של ישראל בשש זירות לחימה שונות לרבות עימות חזיתי נגד איראן (יוני 2025), איחוד האמירויות ובחריין בחרו שלא לסגת מההסכמים או להקפיא אותם, אלא להמשיך ולקיים קשרי מסחר עם ישראל, לצד תמיכה בפלסטינים. מדובר אפוא באינדיקציה ברורה לכך ששלום אזורי מבוסס כיום על מרחב של אינטרסים גאו-כלכליים עמוקים ואינו מותנה עוד רק בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
כלכלה כבסיס ליציבות המזרח התיכון
הסכמי אברהם תרמו לצמיחה כלכלית משמעותית בישראל והובילו לפתיחת שווקים חדשים, משיכת השקעות בתחומים שונים והקמת סניפים של חברות ישראליות במדינות ערב. היקף הסחר עם בחריין, לדוגמה, זינק ב-1,527% בין השנים 2023-2024. ההסכמים שסייעו בביסוס מעמדה האזורי, אף יצרו הזדמנויות עסקיות חדשות. איחוד האמירויות השקיעה רבות בתחום הבינה המלאכותית וחקר החלל בישראל כולל הקמת מרכזAI בטכניון. שתופי פעולה נוספים נרשמו גם בתחומים הבאים:
ישראל וסעודיה מקיימות זה שנים קשרים בסיסיים, לעיתים באמצעות צד שלישי ולעיתים גם באופן ישיר וחשאי. בשנים האחרונות, פועלות ירושלים וושינגטון לקידום תהליך הנורמליזציה בין המדינות הכוללת פיתוח יחסים דיפלומטיים ומסחריים. בנקודה זו חשוב להבהיר כי ערב ה-7 באוקטובר, המדינות היו קרובות מאוד לחתימה על הסכם פורץ דרך, אך חמאס – בתמיכת איראן – פעל לטרפוד המהלך, שהוביל להסלמה בטחונית אזורית ולהגברת הלחץ להקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
עם זאת, על רקע היחלשות איראן, קריסת משטר אסאד ושינויים אזוריים נוספים, סעודיה מציגה כיום פרדיגמה גמישה ופרגמטית יותר. יורש העצר מוחמד בן סלמן, שבעבר התנה את הסכם הנורמליזציה בהתקדמות מדינית מול הפלסטינים, מציג כיום נכונות להסכם בתיווך אמריקאי – גם ללא פתרון מלא לסוגיה. זאת, תוך התמודדות עם לחצים פנימיים בבית המלוכה ועם רגישות פוליטית גבוהה ברחבי המזרח התיכון והעולם המוסלמי.
מרחב חדש של אתגרים והזדמנויות
הרחבת הסכמי אברהם טומנת בחובה אתגרים משמעותיים לצד הזדמנויות יוצאות דופן:
· ביסוס הגוש האנט-איראני ויצירת ארכיטקטורת ביטחון אזורית חדשה.
· התאמת הכלכלות לדרישות השווקים החדשים והגברת התחרותיות מול חברות בינלאומיות.
· שיתופי פעולה דו/רב צדדיים עם מדינות מוסלמיות נוספות באסיה (דוגמת אזרבייג'ן, אינדונזיה וקזחסטן) תוך קידום ההשקעות בתחומים שונים ובהם טכנולוגיה (AI), תיירות, חדשנות וחקלאות.
· הקמת פרויקטים גיאו-כלכליים (דוגמת IMEC) והרחבת תשתיות הסחר, התעבורה והאנרגיה (נפט וגז), תוך יצירת מרחב/שוק/מסדרון כלכלי אזורי, חדש ואטרקטיבי.
השמיים הם (אינם) הגבול
לפי מכון RAND האמריקאי, הרחבת הסכמי אברהם עשויה להוביל לצמיחת הכלכלה הישראלית ב-70 מיליארד דולר בעשור הקרוב ולתרום כ-13% לתמ"ג אם סעודיה, אינדונזיה ומדינות נוספות יצטרפו אליהם. מדובר בתוספת של כרבע טריליון דולר, לצד פיתוח משאבים ופרויקטים משותפים בתחומי הגז הטבעי, התפלת מי ים ואנרגיה מתחדשת שייסייעו בשיפור ביטחון המזון והאנרגיה ואף יעודדו מודרניזציה וצמיחה.
הידוק התלות ההדדית והקשרים עם כלכלות המפרץ, צפוי להפחית את העוינות כלפי ישראל, לחזק את הלכידות החברתית ולהגביר את החוסן והיציבות האזורית. הסכמי סחר חופשי שיובילו לשגשוג קולקטיבי, צפויים לסייע משמעותית בהתמודדות עם איומים משותפים (דוגמת הגרעין, הטרור והסייבר האיראני).
חזון אזורי חדש
הרחבת הסכמי אברהם ביוזמתו ובהובלתו של הנשיא טראמפ, במיוחד על רקע הישגיה הביטחוניים המרשימים של ישראל, מהווה אבן יסוד ליצירת סדר אזורי חדש במזרח התיכון. ככל שיותר מדינות יצטרפו להסכמים, תתחזק רשת הביטחון האזורית, יתעצמו הקשרים הכלכליים וייפתחו הזדמנויות חדשות לשיתופי פעולה ופרוייקטים חוצי גבולות.
עם זאת, השגת יציבות ביטחונית וטיפול מעמיק בסוגיה הפלסטינית – הם תנאים הכרחיים להרחבת ההסכמים למדינות מפתח דוגמת סעודיה. רק כאשר יוסרו האיומים האזוריים ובראשם ההשפעה האיראנית, תוכל ריאד לראות בהסכמי אברהם מנוף לחיזוק מעמדה הגאופוליטי, להבטחת ביטחונה ולהובלת שינויים ותהליכים רחבי היקף במרחב האזורי. לפיכך, הסכמי אברהם אינם "רק" יעד מדיני או מטרה גיאו-אסטרטגית – הם אמצעי למימוש חזון ועתיד משותף, שבו כל השותפות פועלות יחד מתוך אינטרסים של שלום, בטחון, צמיחה ורווחה כלכלית.
התרעות פיקוד העורף