בבואנו להעריך את המציאות (נתונים) ולא את תפיסת המציאות (שביטוייה הוא בעיקר ברגש ו-WISHFUL THINKING), חיוני להסתכל ממעוף הציפור על תמונת המצב הכוללת בכל החזיתות.
במקביל יורחבו "הסכמי אברהם", כך שלראשונה רוב מדינות המזרח התיכון ומדינות מרכז אסיה, כולל אפילו אינדונזיה מהמזרח הרחוק, יהיו במערכת הסכמית עם מדינת ישראל וה"לא" המפורסם של הליגה הערבית ייעלם מהנוף.
ארכיטקטורה כלכלית חדשה כלל אזורית תוך שימוש באזור כגשר בין מזרח למערב בהובלת ארצות הברית, תהווה מכנה משותף מאיץ ולטווח הארוך בין המדינות.
החשוב - הניצחון התודעתי כבר די הושג: כלל השחקנים במרחב "דפדפו" תודעתית לפרק הבא ומעוניינים בסיום המלחמה ובשיקום, כך שמבחינתם הפרק הצבאי של הלחימה העצימה הסתיים.
ועדיין, בשלב הזה, באופן מפתיע יש לומר: כל ההישגים הצבאיים במלחמה, בכל החזיתות, הם עדיין הפיכים, ויש לעגנם סופית צבאית או מדינית.
למרות התעמולה ומסך העשן, חמאס עזה במצב קשה מבחינה מדינית (לא מבחינת היכולת לנהל גרילה בשטח לאורך זמן) - לראשונה יש קונצנזוס רחב הן בקרב מדינות המערב והן בקרב המתווכות שעל חמאס להתפרק מנשקו ולסיים את שלטונו בעזה.
על אף החלטת הקבינט, המשא ומתן נמשך רק בדרך אחרת: "משחק צ'יקן" (כלומר מי יתכופף/ייסוג ראשון) כשכל צד מעוניין לחזור לשולחן אך בתנאיו ולצורך זה מניף מקל גדול מאוד מעל ראשו של האחר: מבחינת ישראל המקל הוא כיבוש עזה והכרעה צבאית, ומבחינת חמאס זה קמפיין רצח העם וההרעבה ובהמשך הכרה במדינה הפלסטינית שמטרתו לכפות על ישראל לסיים את המלחמה.
ישראל קרובה מאי פעם להכרעת חמאס עזה: לחימה צבאית עצימה תגבה מחירים מישראל (חטופים, חיילים) ודווקא פגיעה בבטן הרכה של חמאס – הוצאת האוכלוסיה מריבונותו, היא זו שתביא להרעה מהירה יותר (תודעתית). יש הרבה דרכים לקדם זאת, כולל יציקת תכנים בתוכנית ההגירה מרצון וברעיון ההגלייה של בכיריו (שיגרום לאנשיו להתלבטות פנימית משמעותית).
תוכנית ההגירה מרצון: נראה שקורמת עור וגידים ויש משא ומתן עם כמה מדינות (סומלילנד, אינדונזיה, דרום סודאן, לוב ועוד). גם אם לא תבוצע בהמוניה, חשיבותה היא תודעתית בכך שפוגעת ברעיון המהווה את סיבת הקיום של חמאס.
אותן מדינות הודיעו ביממה האחרונה כי אם איראן לא תשוב לשולחן המשא ומתן עד לסוף חודש אוגוסט, הן תפעלנה את הסנקציות המשתקות. והנה, בעוד טור זה נכתב הודיעה איראן כי היא ככל הנראה תהיה מוכנה לשוב לשולחן המשא ומתן בניסיון להציל את המשטר.
ברקע, משבר מים מהחריפים שידעה איראן (ונובע מניהול כושל ומושחת של משק המים) המשפיע על כל אזרח איראני, בעונת קיץ חמה ומלווה גם בהפסקות חשמל תכופות. המצב גרוע עד כדי כך שדווח שלטהרן עצמה יש בערך שבועיים לפני שיסתיימו בה המים. המשבר מעורר תרעומת פנימית ותסיסה גבוהות, ונראה שגם הוא יכופף את המשטר לכיוון של פתיחת משא ומתן מחודש (אם כטקטיקה למריחת זמן ומניעת סנקציות ואם כאסטרטגיה).
השבוע קיבלנו דוגמה חיה לפגיעה העצומה במעמדה האזורי, וראש המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן (לריג'אני) שהגיע לביקור בלבנון והיה בעבר מתקבל ביראת כבוד, זכה לקבלת פנים קרה ולדרישה שאיראן לא תתערב בענייניה הפנימיים של לבנון.
לבנון יצרה תוכנית על הנייר לפירוק נשקו של חזבאללה בשלבים הכורכת בתוכה גם את הנסיגה הישראלית, ערבויות מארצות הברית ומצרפת ומימון שנתי של מיליארד דולר למשך עשור עבור צבא לבנון.
האתגרים והשאלות עם זאת הם רבים – מה זה פירוק מנשק, האם כל שטחי לבנון כלולים או רק דרום לבנון, מה גורל הנשק שנאסף – האם יושמד או יוחזר בדרך כלשהי לחיזבאללה בעתיד ועוד.
יש לציין כי רבים מקציני צבא לבנון מצויים בקשר הדוק עם גורמי חיזבאללה.
שאלה חשובה שעליה הייתי מטיל את מלוא כובד המשקל - האם ממשלת לבנון מוכנה לנקוט בצעדים כלכליים, משפטיים וחברתיים שיפגעו בתשתית של חיזבאללה כמדינה בתוך מדינה, בדגש למקורות המימון וסגירת מערכות החינוך והבריאות הנפרדות של הארגון.
סוריה כיום היא מדינת שריעה לכל דבר ועניין. כ-30 אחוז מכלל המשרתים במנגנוני הביטחון הסוריים כיום הם אנשי דאעש לשעבר וג'האדיסטים מכל רחבי המזרח התיכון.
הופכת למדינת חסות טורקית במרוץ מול ישראל - הצהרות על השקעות עתק בסוריה כבר החלו לזרום (האמירויות ישקיעו 800 מיליון דולר בנמל טרטוס), ובימים האחרונים נחתם הסכם תמיכה וייעוץ רשמי של טורקיה לצבא סוריה (במשתמע מדינת חסות טורקית). מנגד, מתפתחת בסוריה בפועל מסגרת פדרציה עם יישויות עצמאיות מדרום (הדרוזים) ומצפון (הכורדים), ויש בהן יתרון רב לישראל. כיום, יש ניסיונות לארגן הגעה של נשיא סוריה א שרע לוועידת האו"ם בניו יורק במהלך ספטמבר.
סעודיה: משהו עובר על סעודיה ברטוריקה הפלסטינית שלה שחזרה להיות מתלהמת (להזכיר שלפני 7 באוקטובר הייתה מוכנה לוותר אפילו על מס שפתיים בנושא), ובצעדים האקטיביים שהיא עושה כמו כינון משותף עם צרפת של הועידה בעניין המדינה הפלסטינית. נראה שדווקא החולשה האירנית לאחר הפגיעה בה, חיזקה את התדמית הסעודית בעיני עצמה בעיקר, והיא מרגישה חזקה יותר לעמוד מול ישראל (במקום הפוך) כדי לחזק את מעמדה בעולם הערבי. עם זאת, סעודיה היא המשפיעה הראשית בלבנון בלחץ על הממשל הלבנוני לפרק את חיזבאללה מנשקו, ויש לה גם מהלכים בסוריה בתיאום עם ארצות הברית. יוזכר, שסעודיה הביעה זה מכבר את הסכמתה ליטול חלק בוועדה האזרחית שתנהל את עזה ביום שאחרי (והתנתה זאת בפירוק חמאס מנשקו).
טורקיה: פעלתנית מאוד מאחורי הקלעים בניסיונות התיווך מול עזה ומול סוריה, ולהערכתי על אף הכבשים השחורות שעברו ביחסים עם ישראל, המגמה התהפכה (בין היתר בלחץ אמריקאי) ויש שיתוף פעולה מתחת לפני השטח. עם זאת, טורקיה היא מתחרה אסטרטגית לישראל הן בהשפעה בסוריה והן בציר הכלכלי המתחרה שהיא מנסה לבסס שבו היא תהיה שער היציאה הכלכלי לאירופה לסחורות מהמזרח, על חשבונה של ישראל.
נורמליזציה עם מדינות נוספות: קרובה מאי פעם ועל הפרק מדינות מרכז אסיה ובהן אזרבייג'ן (מכה קשה לרוסיה, איראן ולטורקיה), מדינות נוספות במפרץ הפרסי, ואפילו מדינות במזרח אסיה כמו אינדונזיה ואולי אף באפריקה. השבוע ביקרה סגנית שר החוץ הישראלית בדרום סודאן. זו תשתית משמעותית מאוד לסדר האזורי החדש.
יש שחקנים של הסדר הישן שבמשך שנים עיכבו כל ניסיון ליצור סדר חדש טוב יותר לישראל. בראשם צרפת והאו"ם (שבימים אלו מעוות נתונים ומדדים כדי לבסס את משנתו הפוליטית), שעל ישראל להתעקש שלא יהיו חברים בכל סדר אזורי חדש. אפשר להתחיל כבר עכשיו ולהוציא את צרפת מועדת הפיקוח על הפסקת האש בלבנון שכה יקרה לה.
בימים האחרונים אלביט חתמה על חוזה בהיקף של 1.63 מיליארד דולר לאספקת מגוון פתרונות הגנה למדינה באירופה, וחברת רנק הגרמנית המספקת גירי הילוכים לטנקים, הודיעה כבר שלא תכבד את החלטת הקנצלר הגרמני ביחס לישראל ותעביר את הייצור לארה"ב כדי לעקוף את המגבלות.
אז לא ניתן לבטל את הרוח הרעה הנושבת מאירופה, אבל הבקיעים המסתמנים בה מעידים שהיא אינה משותפת לכל הממשלות שם, אינה פושה בציבור הרחב אלא דווקא בתאים של מהגרים שמחוללים את כל הרעש ברחובות (בדומה למה שקרה באוניברסיטאות באצות הברית - בתשלום?), וככלל אינה הומוגנית כלל, בטח לא בצורה שבה היא מצטיירת בערוצי החדשות אצלנו.
בשורה התחתונה, בסקירה קצרה של נתונים ועובדות, תמונת המצב אינה שחור או לבן, ובמובנים רבים, אם מתרוממים מעל רצועת עזה, מתקבלת תמונת מצב חיובית יותר מזו המסתמנת בערוצי החדשות. חשוב להבהיר שכרגע זה בפוטנציאל וכל ההישגים הפיכים אם ישראל לא תדע לנהל אותם נכון.
גם בעזה, המערכה להערכתי קרובה לסיום כשכל השחקנים כבר פוזלים לפרק הבא (שינוי תודעתי 1) וכשחמאס איבד את הלגיטימציה הבינלאומית והאזורית לשלטונו ולנשקו (שינוי תודעתי 2), כשאפילו איראן נאלצת לחזור לשולחן המשא ומתן (שינוי תודעתי 3). חמאס ייאלץ בשלב מסוים להערכתי בקרוב (אולי כשגם האוכלוסיה תוצא מתחת מרותו והוא יאבד את הלגיטימציה הציבורית) להתפשר (לשחרר חטופים) ולסיים את המערכה (אולי בהגליית בכיריו ברצועה – מי שנותר), בפרט כשגם חמאס חו"ל יתחיל לשלם מחירים שלא שילם עד כה.
התרעות פיקוד העורף