הרי מה בעצם שמענו? חבורה של גברים שמנתחת איך חבורה אחרת של גברים נעלה את עצמה בחשיבה צרה. אותה תרבות ארגונית סגורה, יהירה ו... גברית. ומה נשאר בחוץ? הקולות של הנשים. הקולות שהתריעו. הקולות שנדחקו לשוליים.
מחקרים מראים שנשים מביאות יותר גמישות מחשבתית, קשיבות ותשומת לב לפרטים קטנים, וגם יכולות מוכחות של ניהול סיכונים. אני לא אומרת שכל אישה הייתה משנה את ההיסטוריה של אוקטובר – זה פשטני. אבל ברור שככל שסביב שולחן קבלת ההחלטות יש גברים בלבד, עם אפס מודעות מגדרית וסוציאליזציה צבאית דומה, התוצאה היא חד־ממדית. זה לא רק עיוורון מגדרי – זו סכנה אסטרטגית.
הדוגמה הכי כואבת לכך היא ההתעלמות מהקולות של הנשים לאורך הדרך. תצפיתניות התריעו שוב ושוב, נגדת מוערכת ביחידת 8200 התריעה בעיקשות, קצינה צעירה ממנה גם התריעה אבל כלום. הכול הושתק ובזלזול. במילים אחרות: המערכת לא התייחסה למה שיכול היה להציל חיים.
כשנדבר שוב על הכשלים שהובילו לאוקטובר, עלינו לשאול לא רק מה פספסנו אלא גם מי לא ישב.ה סביב שולחן קבלת ההחלטות. כל עוד מערכת הביטחון נשארת מועדון גברים סגור, אנחנו נשאר שבויים לא רק של קונספציות אלא גם של הפטריארכיה שמזינה אותן.
שוויון מגדרי הוא לא רק ערך חברתי. הוא המפתח למניעת המחדל הבא.
התרעות פיקוד העורף