בשני משפטים ויותר, לאורך כל העשור האחרון ויותר חמאס אותרג על ידי המשטרים הערביים הקרובים כמו גם הרחוקים. יש כמובן לציין שחמאס גם אותרג על ידי ממשלות ישראל בקווי המדינות שהציבו, כך שהדבר היווה מכנה משותף נוח לכל הצדדים.
ובכל זאת, היה נוח לכולם שחמאס עזה קיים. הוא העסיק את ישראל והסיט בכך את תשומת הלב הישראלית מהן, ודרש ממנה תשומות משמעותיות בקשב מנהלים, זמן וכסף בסבבי הלחימה הבלתי פוסקים מולו ובצורך להתמודד עם מציאות ביטחונית ירודה בחזית הדרום.
ערב הסעודית והאמירויות הצהירו כבר באמצע 2024 שהן מוכנות לנהל את עזה ביום שאחרי, אך בתנאי שחמאס יפורק מנשקו והן לא תצטרכנה להילחם.
על קטאר אין צורך להכביר מילים (וגם על טורקיה לא), משטר האחים המוסלמים אהד כמובן את יוצא חלציה של התנועה וזיהה בו מכנה משותף רחב. אין פלא איפוא שנעתר בחפץ לב לבקשת ממשלת ישראל להעביר כסף מזומן רב לחמאס, אבל עוד קודם לכן היה המשקם "הלאומי" של עזה לאחר כל סבב לחימה עם ישראל (השכונה הקטארית כדוגמה). אבל השבוע האחרון מתחיל להסתמן שינוי ואולי תחילתה של הסכמה לפירוק חמאס עזה מנשקו והזדכותו על השלטון ברצועה, כמובן תוך שימור חמאס חו"ל.
חשוב להבין, חצי האי סיני הוא איזור ספר מצרי ואינו חלק ממצרים גופא. לכן, מטבע הדברים מרכיבי השלטון בו חלשים יותר, קווי האספקה ארוכים יותר, האוכלוסייה דלילה יותר וזהו כר נרחב מאוד להתפתחות טרור. כזה אכן התפתח בזמן האביב הערבי (דאע"ש בסיני) ומצרים נאלצה להשקיע משאבים בכדי לייצב מחדש את האזור. חלק מהייצוב היה כלכלי, והכלכלי התבסס באופן משמעותי על כלכלת ההברחות לעזה.
כלכלת ההברחות שהתנהלה תחת שלטון חמאס הייתה טובה למצרים – היא סייעה במשך שנים ארוכות לייצב את סיני, וגם מצרים וגם חמאס גזרו קופון שמן ממנה. במקביל פיתחה מצרים יחסים קרובים, תועלתניים אמנם, בין חמאס לבין המודיעין המצרי, שמדי פעם עלו לטונים גבוהים בעת אי הסכמות, אבל ככלל שימרו את מצרים כנכס הן עבור ישראל והן עבור ארה"ב, ביכולתה "להרגיע" את חמאס ולהמשיך את השקט בגבולות. והרי, ואומר זאת בציניות, כולם (למעט חמאס כך מסתבר) היו מעוניינים בשקט.
אין תימה איפוא, שמצרים לא הייתה מעוניינת בנפילתו של חמאס, וניסתה לכל אורך המלחמה לשמור על רטוריקה מתלהמת ותוקפנית כלפי כל מי שניסה לרמוז על אחריותה, לאיים בכל הנוגע לזליגת אזרחים עזתים לשטחה ובעיקר לסיים את המלחמה כשחמאס הוא עדיין השליט או הגורם הדומיננטי בעזה (עם נשקו). כל הצעות התיווך מטעמה עד כה, היו ברוח הזו, עם נטייה בולטת להסיר אחריות מחמאס ולתבוע מישראל את עיקר הוויתורים.
מה השתנה?
בדיווחים העולים מכיוון המתווכות בשבוע האחרון, חל מפנה משמעותי ולפיו, המתווכות מצרים, קטאר וטורקיה גיבשו הצעה חדשה למשא ומתן, הכוללת גם פירוק של חמאס מנשקו והגלייה כזו או אחרת (עלה גם המינוח "סמלית") של בכיריו הנותרים אל מחוץ לרצועת עזה. כל זאת כמובן בתמורה לסיום המלחמה, נסיגה ישראלית מלאה משטח הרצועה, וכניסת שלטון אזרחי המורכב מוועדת מומחים כלשהי בהובלת ארה"ב ומדינות ערב.
הצעה כזו טרם ראינו מצד המתווכות במלחמה הזו, ומשמעותה היא אחת: לא רק שחמאס איבד זה מכבר את הלגיטימציה הבינ"ל להמשך שלטונו ברצועה (מדינות אירופה כולל צרפת דורשות כבר מזה זמן את התפרקותו מנשקו כאחד מהתנאים לסיום המלחמה), נראה שחמאס עזה איבד עתה , לראשונה, את הלגיטימציה הערבית של המתווכות להמשך שלטונו ברצועה.
לזאת יש להוסיף הפגנות ספונטניות שהיו בשבוע האחרון מול שגרירויות מצרים באירופה, כולל נעילת שערי אחת השגרירויות במנעול ודליפה לתקשורת של שיחת השגריר עם שר החוץ המצרי בעניין, שלימדה על הלך הרוח המצרי. במילים אחרות – לראשונה, מצרים מרגישה שהיא מתחילה לשלם מחירים שיילכו ויגברו בהמשך.
כלומר, נראה שהמתווכות מוכנות להקריב כלי במשחק השחמט, את חמאס, בכדי לא להפסיד, לשיטתן, את המשחק כולו ו"לאבד את המלכה". זוהי תפנית קריטית בעמדת המתווכות, בדגש למצרים, שישראל חיכתה לו זמן רב מאוד. הביטוי המעשי שלה כיום הוא בלחץ כבד על חמאס שיסכים לקבל את הצעתן ככל הנראה בתמורה לחסינות האישית של אנשיו מחוץ לרצועה.
עם זאת, בשלב הזה, לא נראה שחמאס ממהר לקבל את דרישתן, ואם כבר הוא יהיה מעוניין בחזרה לעסקה חלקית ולו כדי לנסות ולמרוח זמן נוסף בציפייה שיוכל לשנות את המאזן הנוכחי. כאן בדיוק צריך להיכנס המאמץ האזרחי הישראלי. כלומר, בנוסף ללגיטימציה המערבית והערבית, על ישראל לקחת לו את הלגיטימציה האחרונה שעוד נותרה לו - מצד הציבור בעזה.
יציקת תוכן בתוכנית ההגליה של אנשי חמאס: מדינה קולטת, מענק כספי מצומצם למחיה ועוד, כדי שתתחיל התלבטות פנימית בקרב אנשיו ותיווצר מחלקות פנימית שגם היא תניע אותו לכיוון של פשרה משמעותית, שחרור החטופים וסיום המלחמה.
המהפך בעמדות המתווכות הוא משמעותי, ולראשונה יוצר אופק מדיני לסיום המלחמה, כשחמאס עזה ייאלץ לוותר על שלטונו ברצועה ועל נשקו, שזו בעצם אחת ממטרות המלחמה של ישראל. היות שחטופינו במצב קשה ויש לעשות ככל הניתן כדי שחמאס ייאות לשחררם בהקדם, על ישראל לקצר זמנים ולהתחיל כבר עתה בפגיעה בבטן הרכה של חמאס באמצעות הוצאת הציבור העזתי ממרותו של חמאס.
לחץ משולב אזרחי ומדיני יכול "לעשות את העבודה", ויתכן שיביא להכרעת חמאס עזה, תוך מניעת המחירים הכרוכים (חיי חיילים וחטופים) במאמץ הצבאי העצים של כיבוש עזה.
התרעות פיקוד העורף