מעבר להתקרבות האישית בין המנהיגים והדיאלוג הישיר בין ארצות הברית ורוסיה לאחר שנים של חרמות וסנקציות בעקבות הפלישה לאוקראינה, הפסגה העניקה לפוטין "תמונת ניצחון" חשובה, בעלת משמעויות גאופוליטיות מרחיקות לכת. מדובר במהלך דיפלומטי, שמחזק משמעותית את תדמיתו של פוטין ואת מעמדה ויוקרתה של רוסיה בזירה הגלובלית.
גם מקום הפגישה אינו מקרי. השניים נפגשו בבסיס אמריקאי אסטרטגי באלסקה - שטח שהועבר מרוסיה לארצות הברית ב-1867. מקום זה מסמל את העובדה כי דרישותיו של פוטין לוויתורים מאוקראינה הן לגיטימיות. כמו כן, הוא מדגיש את שיאו של העימות ההיסטורי שנערך בזמנו בין המעצמות העולמיות ויצר את הסדר העולמי הנוכחי.
התבוננות מקרוב אף מראה כי לא רק שהשיחות הישירות בין נשיאי ארצות הברית ורוסיה, תוך דחיקת מנהיגי אוקראינה ומדינות אירופה לשוליים, משדרות שינוי מהותי ביחסי הכוחות בזירה העולמית. עצם הגעתו הפיזית של נשיא רוסיה למפגש על אדמת אמריקה, על כל הטקסיות הכרוכה בכך, וחרף הסנקציות הכבדות וצווי המעצר הבין לאומיים שהוצאו נגדו - משדרת מסר עוצמתי: פוטין זוכה ללגיטימציה בין לאומית מחודשת. המפגש מהווה קריאת תיגר מטלטלת על נורמות המשפט הבין לאומי, המעצימה את חולשת המערב והמדיניות האירופית, שהוקיעו עד כה את ההנהגה הרוסית.
בנוסף, הפסגה מאותתת כי פוטין, חרף המשך מדיניותו הלוחמנית ומאבקו הצבאי באוקראינה, עומד בשורה אחת עם נשיא ארצות הברית, ושהרוסים הם שחקן מרכזי רב-עוצמה שאסור להתעלם ממנו בכל דיון משמעותי על סוגיות גלובליות משמעותיות, ובראש ובראשונה בסוגיית אוקראינה.
מבחינה גאופוליטית, הצלחתו של פוטין להסיט את השיח מהפסקת אש ומניעת הסלמה מיידית למשא ומתן ממושך להשגת הסכם שלום ארוך-טווח סביב דרישותיה המקסימליסטיות של רוסיה, ממקדת את הדיון בסוגית הריבונות האוקראינית.
לצד היותו הישג דיפלומטי-אסטרטגי לכשעצמו, מהלך זה הדגיש את יכולתו של פוטין להכתיב את קווי היסוד של השלום העתידי ולמצב עצמו כגורם עוצמתי, שעל אף - ואולי בשל - תפיסתו כגורם מנודה או מוחלש, אסור להתעלם ממנו.
בשורה התחתונה, פסגת אלסקה חושפת את השבר העמוק ההולך ונפער בין ארצות הברית ומדינות אירופה. היא מסמנת את ראשיתו של סדר עולמי רב-קוטבי חדש, שבו רוסיה חוזרת למרכז הבמה כמעצמה לגיטימית חרף התנגדותו של המערב. היא ממחישה כי לגיטימציה דיפלומטית אינה תלויה בהיסטוריה של בידוד וסנקציות, ומחדדת את תפקידו הקריטי של המשא ומתן ככלי דיפלומטי החיוני לשימור ההשפעה בזירה הבין לאומית.
הפסגה מערערת את אמינותה של המדיניות האמריקאית, מחלישה את אחדות ברית נאט"ו והחזית האירופית ומדגישה את המעבר ממאבקי כוח צבאיים למאבקי כוח והשפעה דיפלומטיים הנשענים על קשרים אישיים בין מנהיגים.
מעבר לכך, היא עשויה להכתיב "כללי משחק" חדשים - פחות דמוקרטיים ויותר פרגמטיים - ולדרבן מדינות כמו סין, טורקיה ואיראן לדרוש מקום מרכזי בשולחן ההחלטות הגלובלי. כל זאת, תוך חיזוק הבריתות ביניהן והמשך החלשת ההגמוניה המערבית המסורתית.
התרעות פיקוד העורף