יש אנשים שלא אכפת להם להיות רעים. מבחינתם, העולם אכזר וזו הדרך היחידה להסתדר בו. תדמית טובה זה משהו שפשוט לא מעניין אותם. אבל יש אנשים שתדמית הצדיק חשובה להם מאוד. לפעמים אפילו יותר מדי. אולי לא סתם אומרים שכדי להיות צדיק, אדם צריך קודם כל להיות בטוח שהוא לא צדיק. החיים הם מורכבים, ולא כל מעשה שנחשב בחוגים מסוימים לטוב מסתיים בתוצאה טובה.
אז מה המטרה במהלך כזה? ומה התוצאה? קצת קשה להאמין שעומדת מאחוריו חשיבה שנובעת משלום או מאהבה. למען הסר ספק - אני נגד התנחלויות, נגד בנייה מחוץ לגושים הגדולים, בעד שתי מדינות, אבל זה לא קשור.
יכול להיות שהעצירה המוחלטת הזו של יום כיפור היא בדיוק מה שהיה צריך כדי לראות שהשתרשו פה כמה נורמות מאוד רעות, מתוך כוונות לכאורה טובות. מתי הפסקנו להבדיל בין ביקורת לגיטימית, מורכבת ואחראית, שמטרתה לבנות ולתקן, לבין השמצות פרועות וטינופת משולחת רסן?
דמוקרטיה היא כבוד לפרט. יש דרך לבקר, ולהשיג דברים באופן מכבד ותרבותי. קל להיגרר למקומות של שנאה, פשוט כי זה מאוד אנושי. אבל בואו נאמר את האמת: לשנוא ולהזיק בשם הצדק והשלום - זה לא בדיוק ערכי.
התרעות פיקוד העורף