הגברת פריק צודקת בהחלט. תמונת המצב בעולם בניהול הגברי לא תואמת את רצון ההמונים ברחבי העולם, שמבקשים לעבוד בכבוד, ושיהיו להם ולמשפחותיהם אוכל וקורת גג. אם יתווספו לכך חינוך, איכות חיים וסביבה, שירותי בריאות ורווחה ברמה טובה - מצוין.
אבו מאזן יודע היטב כי דברי השטנה והמרמה שנשא לא יתקבלו בעצב ולא בדיכאון בצד הישראלי, אלא בשמחה ובצהלה, ויתורגמו מיידית למסרי "אין פרטנר", "קריעת המסיכה" ו"אמרנו לכם". רק לפני חודש, בצוק איתן ולאחריו, אבו מאזן הצטייר לרגע כבן ברית להתקדמות ביחד עם ישראל, עם מצרים ועם ירדן מול חמאס וארגוני טרור נוספים. כעת הוא מתגלה פעם נוספת כמי ששם את טובת עמו בצד למען תועלתו האישית, ומספק לממשלת ישראל ולראשיה את כל המסרים הנכונים מבחינתם.
אחרי התחקירים צה"ל יצטרך לבחון ולשנות את כלל החשיבה והגישה מול איום חמאס (אגב, תחקירי מכוני המחקר לסוגיהם מקדימים קצת את תחקירי צה"ל, שכנראה נערכים ביותר יסודיות). הלקח המתבקש מצוק איתן הוא שהרדיפה אחר המשגר וכן השיגור לא הוכיחה את עצמה.
חיל האוויר תקף אלפי בורות שיגור, מחסנים, אתרי ייצור ומשגרים, אך חמאס ירה עד היום האחרון למבצע. מה ששינה את התוצאה הסופית של "מלחמת 50 הימים" המוזרה שהתנהלה כאן הוא מערכת "כיפת ברזל" (שלא תוכל לספק את אותה רמת שירות במערכה רחבה יותר, עם חיזבאללה למשל). וזוהי שוב הזדמנות להביע הערכה לעמיר פרץ על ההתעקשות.
מנגד, מה שגרם לתחושת החמיצות והתסכול בימים האחרונים למבצע היה הירי של חמאס לעבר עוטף עזה ולעבר שטחי הכינוס, שהסב נזק רב ליישובים ולתושבים ובחלק מהמקרים היה כבד מנשוא. יישובים ננטשו ומותו של הילד דניאל טרגרמן ז"ל בן ה-4 הכניס מדינה שלמה לאבל לאומי.
הפתרון הנדרש כעת הוא איתור מענה להגנת יישובי העוטף. התרעה והגנה יעילה לעוטף עזה יהיו ההפתעה האסטרטגית של הסבב הבא. אז מספר הטילים שהיו ושנותרו באמת לא יהיה חשוב.
להפך - במצב כזה עדיף יהיה שחמאס ישקיע בייצור רקטות ופחות בדברים אחרים. כל זאת, כמובן עד שיבוא שלום לאזור, עד שישראל תשיג את פירוז הרצועה, או עד שישלוט השכל הישר.
את הקשר הזה צריך לשמר ולחזק. במקביל, צריך להישמר מתסמונת "דמי החסות". לא צריך להפוך את בסיסי צה"ל לבמות הפקה ואת החיילים לניצבים בהצגות לתורמים ולבני משפחותיהם. ביקורים - כן. מסיבות ענק וירי של ילדים - לא.
בתגובת צה"ל על האירוע המביך צוין כי תוקם ועדה וגם מבקר המדינה מסר כי יבדוק את האירוע. אין צורך בכך. מה שצריך הוא לחפש במגירות, במדפים ובמחשבים את פרי עמלן והמלצותיהן של עשרות ועדות שעסקו בתרומות לצה"ל, ולשמור על ההפרדה הנדרשת בין החיבור והחיבוק לבין ההתרפסות וההפקות המביכות.
הקול שאימצתי ושמלווה אותי בשנים האחרונות בערב יום הכיפורים הוא של הזמר חנוך אלבלק, איש בית השיטה, זמר בגבעטרון, שמבצע בקולו העמוק, העוצמתי והייחודי את היצירה "ונתנה תוקף" בהלחנה הנדירה של יאיר רוזנבלום ז"ל.
היצירה הזאת, קלסיקה ישראלית לדורות, בוצעה לראשונה באירוע מיוחד בבית השיטה לזכרם של 11 בני הקיבוץ שנפלו במלחמת יום הכיפורים. וכך, ביצירה אחת, בביצוע נדיר בעמק מול גלבוע, הצליחו רוזנבלום ואלבלק לחבר את קדושת יום הכיפורים היהודית לקדושת יום הכיפורים הישראלית בת זמננו.
השבוע קראתי בעיתון "התנועה הקיבוצית" שאלבלק בן ה-80 חדל לשיר לאחר עשרות שנים. גרונו בוגד בו. נאחל לו אריכות ימים ובריאות טובה. שירתו מבקיעה שערי שמיים ו"נתנה תוקף קדושת היום - כי הוא נורא ואיום". גמר חתימה טובה.
התרעות פיקוד העורף