שלישי. פעמיים "כי טוב". הסעודה המפסקת הכבדה כבר הלכה בדרך כל מזון ועמה חטאינו שנמחלו. עכשיו יש שוב שנה לחטוא ואפשר לחזור לשגרת הריאליזם והריאליטי. אבל אל תתעלמו מהוויכוח שהתחדש בינתיים ביתר עוז: שתי מדינות, או מדינה משותפת לשני העמים? זהו ויכוח קריטי שחייב להעסיק גם אתכם. לא רק את הפלסטינים והשוודים.
אנחנו הולכים או נדחפים לעבר סטטוס (לא רק בפייסבוק) של מדינה דו-לאומית, או מדינת כל תושביה, בהגדרה - ובעצם, להנצחת המאבק האזורי בתוככי המדינה. התעוררו! בעיית עתיד המדינה והלאום קריטית יותר מיודה לוי, מע"מ אפס ואפילו מטקסי הזיכרון של הנופלים מחיפה, שלא נמצאו שרים או ח"כים שיבואו לחלוק להם כבוד. הוויכוח הזה מתנהל בתקשורת וברמת הפוליטיקאים, אך חייב להתנחל בקרב הבוחרים; בינינו. בבחירות הבאות (ככל שיקדימו, כן ייטב) נבחר לא רק את מנהיגינו, אלא גם את גורלנו ודרכנו כאומה, כמדינה וכדמוקרטיה. והבחירה היא בין שתי האופציות שלעיל. אין בחירה אחרת.
"זה נקרא כמו הכתבה של המורה לאזרחות", אומר פרשננו לענייני הבהרת העתיד. מה לעשות שזו האמת? ואנחנו, משוֹבע, מאכזבה ומייאוש מתכחשים לה? כיום איש לא מי מאמין שראש הממשלה יחליף עור וידחף למו"מ תכליתי עם מדינות ערב המתונות והפלסטינים. אבל אם נסכים שהסכם שלום הוא האופציה היחידה לעתיד המדינה, כדמוקרטיה חזקה ומאוחדת וליחסים נכונים עם סביבתה, אנו חייבים ויכולים להשמיע את קולנו ולפעול להחלפת נתניהו ושלטונו - שבעיני הם סכנה ביטחונית, מדינית, מוסרית ודמוקרטית. והכל באמצעים דמוקרטיים, כמובן.
התרעות פיקוד העורף