ב-1940 כתב הסופר היהודי-בריטי ממוצא הונגרי ארתור קסטלר את "אפלה בצהריים", רומן על הטיהורים ועל משפטי הראווה שערך סטלין לחבריו הבולשביקים, מנהיגי מהפיכת אוקטובר 1917. אפילה בצהריים זה התיאור היאה להתנהגות של הקהילה הבינלאומית לנעשה בעיר הכורדית קובאני, בגבול סוריה־טורקיה.
במשך שבועות מתדפקים הג׳יהאדיסטים על שערי קובאני וצרים על העיר, שרוב אוכלוסייתה נמלטה כבר. הם מקווים לכבוש את העיר בגלל מיקומה האסטרטגי. הכיבוש יפתח להם עוד שער על גבול טורקיה, יעמיק את חדירתם מערבה לסוריה ויקדם את שאיפתם להגיע לחופי הים התיכון.
מאז שהודיע עליה לפני כחודש ביצע חיל האוויר הגדול והחזק בעולם (שנהנה גם מסיוע סמלי של חילות אוויר של בריטניה, צרפת, אוסטרליה, ירדן, קטאר ואיחוד האמירויות) כמאתיים תקיפות בעיראק וכמה עשרות בסוריה. רק כדי לסבר את האוזן, חיל האוויר הישראלי ביצע בצוק איתן יותר ממאה תקיפות ביום.
מה שלא פחות מזוויע היא התנהגותה של טורקיה בהנהגת ארדואן. צבאו בכוננות וטנקים וחיילים טורקיים נפרשו בקרבת קובאני. הם שומעים את קולות המלחמה, רואים את העשן המיתמר מהעיר הנצורה ולא עושים דבר. בדיוק כמו שקרה בסרברניצה. מה שנחוץ בקובאני הוא התערבות מיידית של כוחות קרקע. ארדואן מוכן לעשות זאת רק כדי להפיל את משטרו של בשאר אסד, שברוב איוולתו קצרת הראות נדמה בעיניו כשטן גדול יותר מדאעש. הוא מתעלם מהעובדה שמנהיגי דאעש אינם מסתירים את שאיפתם לכבוש יום אחד גם את איסטנבול.
הוא גם מוכן להקריב את הכורדים, כי הוא שונא את בני המיעוט הזה וחושש מאחיהם בטורקיה. אלא שאי אפשר לדרוש מטורקיה שתשלח לבדה את בניה להקיז את דמם. גם ארה"ב, נאט"ו ומדינות ערב צריכות לעשות זאת - והן לא יעשו זאת. המנהיגים לא רוצים שחייליהם ישובו הביתה בארונות קבורה ולעמוד מול דעת קהל, שבקושי מוכנה להקריב קורבנות למען אינטרס לאומי, בוודאי שלא למען ערכי מוסר ואנושיות. אפלה בצהריים.
התרעות פיקוד העורף