הם דיברו על כמה חשוב שנשיא המדינה יבטא עמדות מדיניות מתונות. הם השתפכו על חובתם המוסרית לפתרון שתי מדינות לשני עמים. בדרך הם שכחו הכל: זכויות אזרח, חופש ביטוי, ניקיון כפיים, שוויון. ערכים שבלעדיהם אין ולא תהיה ישראל מתוקנת, שהיא חלק ממשפחת העמים.
ומהרגע שהוא נכנס לבית הנשיא, הוא מבטא ומסמל את כל הערכים שהשמאל הישראלי מקדש: הוא יוצא נגד גזענות, מדבר על סובלנות, משמיע קול חזק וברור בעד שוויון זכויות לכל אזרחי המדינה. הסרטון שהוא יצר עם ג'ורג' עמירה, הנער שסבל מהתנכלויות חוזרות ונשנות בבית הספר בגלל מראהו ואופן דיבורו, הוא מופת של רגישות, חן ואהבת אדם. ואת הטיפ למלצר הס מלהזכיר.
כל פוליטיקאי אחר כבר היה מצטלם איתו, מעלה את התמונה לפייסבוק, מדליף את הסיפור לרכילות. אבל ריבלין נתן טיפ כי הוא מעריך אנשים שנותנים לו שירות.
אצלו רק התפקיד גדול, לא הוא עצמו. כן, ריבלין הוא מייצגם הנאמן של ערכים אוניברסליים. ולהבדיל מהנשיא היוצא שמעון פרס, הוא לא נזקק לשירתה של ברברה סטרייסנד שתלווה אותם עם כניסתם לבית הנשיא. ריבלין מהלך בינינו כמי שראוי לתפקיד ולא כמי שהתפקיד ראוי לו. ונכון שננו-טכנולוגיה זה חשוב אבל לאהוב בני אדם, באמת, מהלב - זה חשוב יותר.
ובזמן שריבלין עושה את מה שראוי ונכון, מועמד אחר מנהל קמפיין מתוזמן היטב לגבי מצבו הרפואי. והכתבות בעיתונים זועקות שמצבו מידרדר. זה אותו אדם שאך לפני כמה חודשים טען שהוא כשיר ובריא מספיק כדי להיות נשיאה של מדינת ישראל. וגם אם זה נכון וגם אם הוא חולה מאוד, הרי ראוי היה שהדברים ייעשו בצנעה, באלגנטיות, ולא באופן שייתן תחושה שמישהו פה מנסה לחמוק מחקירה.
ועל ההסכם המדובר עם העוזרת לא שומעים מילה יותר וגם לא על הרעיה ועל עסקיה המשגשגים. והמועמדת שבה לעיסוקיה וקשריה. והשלום? הוא עושה דרכו באטיות לעברנו, זוחל על גחונו, עייף וצמא. לא בטוח שריבלין ייתן לו יד ויעזור לו להתרומם, אבל סביר להניח שמכל האנשים שהתמודדו על הנשיאות הוא יהיה זה שיגיש לו כוס מים.
התרעות פיקוד העורף