את הפירות הבאושים של שיתוף פעולה זה ניתן לראות בשטח היטב: הן בעיראק והן בסוריה לדאע"ש הישגים משמעותיים ביותר מול חוסר היכולת של הקואליציה לעצור את התקדמות הארגון לקראת כיבוש העיר הכורדית קובאני, בגבול טורקיה.
מול המציאות המסוכנת הזו, כאמור, טורקיה היא מבחינת צופה מן הצד למרות היותה חברה בקואליציה. יש לזכור שתחילת מהלך בניית הקואליציה החל דווקא עם טורקיה. היה זה הגיוני לחלוטין משום קרבתה של טורקיה לאזור הקרבות.
ואומנם ארדואן העביר בקלות רבה החלטה בפרלמנט הטורקי המאפשרת לו להפעיל כוח צבאי ולהצטרף לקואליציה. אלא שרטוריקה לחוד ומעשים לחוד. הטנקים הטורקיים פרושים ליד הגבול, הצבא הטורקי נמצא בכוננות, אך מעשים אין.
ארדואן לא ימהר לנקוט כל צעד משמעותי כל אימת דאע"ש אינו מאיים ישירות על מדינתו. שנית, ארדואן אינו שוכח את יחסה של ארה"ב אליו, יחסן של מדינות אירופה המונעות את הצטרפותה של טורקיה לאיחוד האירופי למרות היותה השותפה הבכירה בנאט"ו.
ארדואן נוקם. אסור לשכוח שארדואן הוא חלק מן האסלאם הרדיקלי, חבר בארגון האחים המוסלמים, ולכן הוא לא ימהר לפעול. בין ארה"ב לבין טורקיה חילוקי דעות קשים לגבי עתיד משטר אסד בסוריה. ארה"ב מבקשת תחילה לחסל את איום דאע"ש, ואילו ארדואן דורש פעולה תקיפה להפלתו של אסד. בעיראק התסבוכת עוד יותר גדולה.
התרעות פיקוד העורף