בפרק השביעי של "בלש אמיתי" - ללא הקשר מתבקש או רקע מתאים, בעלילה המתרחשת במרחק 100 ק"מ מכל סיכוי להיתקל ביידישקייט - אומר מתיו מקונוהיי "לחיים motherfucker". בצפייה ראשונה זה עבר אותי. בעיקר משום שהייתי מרותק לסדרה הנפלאה ולא שמתי לב לקטנות. בצפייה שנייה בבית עם השלט, התעמקתי בפרטים; כמו למשל השימוש במילה העברית "לחיים" שעזרה לי להתמקד.
מאז אני בכוננות קליטה גבוהה ואחרי צפייה בסדרות טלוויזיה אמריקאיות רבות, אני משוכנע שניתן להשמיע את צפירת ההרגעה: יידיש, שפת היהודים בגולה מסוימת, לא נמצאת בסכנת הכחדה. היא עברה להתגורר בטלוויזיה.
זה לא חדש ולא מהיום, אבל כהסבר בסיסי ביותר אני מציג את התזה שאת הטלוויזיה האמריקאית מנהלים כעת יוצרים עצמאיים שאחוז גבוה מהם יהודים. יידיש חיה במינון גבוה בספרות האמריקאית והיה זה אך טבעי שהיא תזלוג לטלוויזיה. מה רע בזה?
מובן שהתופעה ישנה ושורשיה בקולנוע, אבל בסרטים אנו צופים בתפזורת, ואילו טלוויזיה סדרתית היא בית. ב"הסופרנוס", למשל, כפוף לנוכחותו של המאפיונר היהודי הש ריבקינד, היידיש שגשגה. עפו שם "גורנישט", "בריס", "שוונץ" ואחרים, ונעשה מאמץ להוכיח שחסידים יהודים יכולים להיות נבלות כמו פושעים אחרים. בפרק אחד דיברו חסיד ובנו יידיש כדי שטוני סופרנו והגומבאס שלו לא יבינו מה הם אומרים. "הסופרנוס" הייתה חממה ליידיש. בית גידול של ממש.
גם ב"הסמויה" מאותה תקופה הייתה יידיש, אף שהשימוש במילה "משפוחה" לא קלח כמו ב"הסופרנוס". מאז נפרץ הסכר, ולפעמים אני צופה בטלוויזיה עם שטריימל וצלחת חמין.
התרעות פיקוד העורף