מבלי ששמנו לב, נחת עלינו בערב החג מדד חודש ספטמבר שירד ב־ 0.3% . הנתונים לא ייאמנו: מרבית סעיפי המדד, כמו התחבורה, הפירות, ההנעלה, התרבות ואפילו מוצרי המזון - הוזלו. מה שלא מרסק סופית את המדד הוא העובדה שמחירי הדיור עדיין לא יורדים.
המדד עמד בשנה האחרונה על 0.3% מתחת לאפס, ואלמלא מרכיב הדיור, הוא היה עומד על 1.4% מתחת לאפס. ועדיין, קיימת בציבור תחושה של יוקר מחיה מעיק ודפלציה שאינה מחלחלת לכיס. המשק נמצא בהאטה ועל כך כבר אין ויכוח. אבל כיצד - למרות המדדים השליליים (מדד ספטמבר הוא הרביעי במספר מתחילת 2014) - התחושה שקשה לגמור את החודש עדיין שרירה וקיימת?
יש הטוענים שרכיבי המדד אינם משקפים את סל ההוצאה המשפחתי הממוצע. אבל גם אם נשנה לדוגמה את רכיב ההוצאה לתקשורת, עדיין מכלול מרכיבי סל המדד, כולל מוצרי המזון, ימשיכו לרדת. אין כאן "טריקים" או "שטיקים". סיבה נוספת לתחושה היא ההשוואה התמידית למחירים הנמוכים באירופה. אז נכון שמדי מספר חודשים מנופפים לנו עם מוצר שמחירו נמוך בעשרות אחוזים בהשוואה למחירו בישראל. זה לא רק "מילקי" או "פסק זמן", אלא גם מוצרי מזון "יבשים" ואחרים.
הבעיה כאמור היא לא של היעדר נזילות אלא עודף נזילות שאינו מוצא כתובת ראויה להשקעות. הדרך העיקרית להניע את גלגלי המשק ולהחזיר את אמון הציבור היא מדיניות כלכלית אמינה שחסרה בתקציב 2015. למרות הסיום הפסימי, יש שתי נקודות אור באשר לתעשייה המקומית: התחזקות הדולר מול השקל ב-8% בתוך כחודשיים - היא בשורה מצוינת לתעשייה, ותגליות הגז יפחיתו לאורך זמן את מחירי האנרגיה, המהווים את אחת מעלויות הייצור המשמעותיות ביותר.
התרעות פיקוד העורף