ישנם אנשים שנעלמים מנוף חייך בפתאומיות, ומאחר שיחסיך איתם לא היו מי יודע מה, אתה לא מתעניין ולא מייחס חשיבות להיעלמות ולא בודק מה עלה בגורלם.
למעלה מ-30 שנה לא שמעתי ולא ראיתי את היצור שכונה וולפי. בזמנו היה מתעסק במכירת דברי ימאים מוברחים, החלפת מטבע זר (כשזה היה מחוץ לחוק), רכישת סחורה גנובה בזול ומכירתה ביוקר ללקוחות מובחרים שומרי סוד, אספקת אינפורמציה לגנבים על מי שמחזיק בביתו כמויות מזומנים השווים פריצה לדירתו ועוד אלף עיסוקים שהמשותף לכולם הוא שאינם חוקיים.
את וולפי הכרתי אי שם בתחילת שנות ה-70 ב"קוקסטייל" (זנב התרנגול), משרץ אלכוהול ששכן בפסז' ברחוב דיזנגוף. המקום אכלס בין כתליו המצחינים מאלכוהול ועשן סיגריות תערובת משונה של חיילי או"ם ששהו בישראל במסגרת מילוי תפקידם, עובדים זרים שהועסקו בתעשייה האווירית, זונות שעבדו על אנשי האו"ם ואנשי התעשייה האווירית ואחדות מהן הצליחו בתרגילים אלו ואחרים לשים להם שייבה (טבעת) על האצבע ולחזור איתם כנשים חוקיות למהדרין לארצות מוצאם. היו שם גם עבריינים, אמנים ובוהמיינים שהמחבר בין כולם היה אהבתם לאלכוהול, לנשים, לקטטות ולכל מה שריח חטאים עולה ממנו.
וולפי היה אחד מכוכבי המקום, הוא החליף דולרים ללירות (אותם ימים טרם היו שקלים), הוא חיבר בין הזרים החרמנים לבין צדיקות מקומיות, והיה נותן להם לצורך מצוות פרו ורבו מפתח לחדר שהחזיק לצורך כך במלון סמוך תמורת תשלום כמובן. הוא היה קונה מהאו"מניקים השיכורים שעונים יקרים במחירי אפס, מקמבן עליהם שיקנו לו קרטונים של סיגריות חוץ ללא מכס, ועוד מיני עסקים ונוכלויות שגרמו לו להרגיש לפחות כמו אל קאפונה מקומי.
לוולפי היה שמור כיסא מרופד בפינת הבר, שמולו הייתה מראה שבה יכול היה לראות מי נכנס ומי יוצא. בכיסים היו לו תמיד בוכטות של דולרים, שטרלינגים, פרנקים שווייצריים, כסף ישראלי, שעוני יוקרה, טבעות יהלום גנובות, ואם היית צריך ממנו משהו שלא נמצא ברשותו, היה מבטיח לך שתוך שעה תקבל ובדרך כלל הסחורה הייתה מגיעה תוך חצי שעה.
כאן המקום לציין שוולפי היה גבר מכוער, שמן, נמוך, בעל כפות ידיים שמנמנות ומזיעות, דרך קבע היה לוקח נשימות עמוקות וקולניות דרך האף ושנייה אחרי זה היה משחרר בלי חשבון יריקה מלאה ג'יפה על הרצפה, אף על פי שבעלי המקום התחננו בפניו להפסיק עם המנהג המגונה הזה, שעורר גועל אצל כל מי שנוכח בסביבתו.
התרעות פיקוד העורף