האקט האכזרי של כריתת הראש לא הניח לי, ואי שם מנבכי הזיכרון עלתה לי בראש תמונת אדם עומד עם ראש כרות בידו האחת ובידו השנייה אוחז חרב, לקח לי קצת זמן עד שנזכרתי שזו יצירת אמנות ידועה שנושאת את הכותרת "דוד וגולית". תקתקתי בגוגל "דוד וגולית ציורים", ומיד זינקה לנגד עיני תמונתו של האמן הידוע גוסטב דורה שבין השאר התמחה בציור אירועים מהתנ"ך.
תמונה נוספת שלא הכרתי, של הצייר האיטלקי קרוואג'ו, מתארת גם היא את אירוע כריתת הראש והיא מוצגת בגלריה בורגזה שברומא. אף שמדובר בשתי יצירות אמנות, כשחיברתי את אירועי כריתת הראש של אנשי דאע"ש לדוד המלך זה גרם לי צמרמורת. בכל זאת, מדובר במי שזכה לתהילה כגיבור ואף הומלך למלך. זה דוד הג'ינג'י החמוד שלנו, שעליו שרו בנות ישראל "ודוד יפה עיניים הוא רועה בשושנים" ו"הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו".
יא אללה, אמרתי לעצמי, שירי תהילה לכורת ראשים בתנ"ך שלנו. זינקתי על ספר שמואל פרק י"ז ונזכרתי שאחד מהגיבורים האהובים עלי בשיעורי התנ"ך המשמימים ביסודי היה דוד המלך, גם כי היה חומד נשים (גם אם הן נשואות) גם כי בתור הומופובים קטנים צחקנו על זה שדוד ויונתן הם זוג ואהבתו ליונתן עזה יותר מאהבתו לנשים, וגם כי היה חרמן זקן ששלח להביא לו נערה צעירה ויפה שתחמם אותו בחורף ועוד כהנה וכהנה עניינים שעשו אותו בעינינו, כילדים, למניאק לא קטן הראוי להערצה והסתלבטות.
התיאור בתנ"ך שבו דוד החמוד הולך עם מקלע (רוגטקה) וכמה חלוקי נחל מול הענק עם השריון והחרב המאיימת לקרב חסר סיכוי בין לוחם מקצועי לרועה צאן חסר ניסיון, משלהב את הדמיון בעיקר משום שאלפי פלישתים מביטים על מנהיגם הנערץ שמקלל את דוד, ולעומתו רועה הצאן הולך עם רוח גבית מאלוהים כי גולית "ניאץ וחירף את אלוהי ישראל".
רק חמור ישווה את הדברים עם מה שאמר הקצין הבכיר עם הכיפה הסרוגה כשהוציא את חיילי צה"ל ללחום "במנאצי שם אלוהינו". במקרה העכשווי החזקים הם אנחנו (גבעתי, גולני, צנחנים, חיל האוויר, בקיצור צה"ל) והחלשים אלה הפלישתים, אופס, סליחה, הפלשתינאים.
"וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלישתי אל מצחו ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו ארצה... וירץ דוד אל הפלישתי ויקח את חרבו וישלפה מתערה וימותתהו ויכרת בה את ראשו ויראו הפלישתים כי מת גיבורם וינוסו". וואללה, דאע"ש אוריגינל דוד שלנו, רצה להפחיד את אויביו, כרת הראש והציג אותו לעיני המוני הפלישתים, כי אז לא הייתה טלוויזיה. היום דאע"ש דואג שהאויבים שלו, האמריקאים והאנגלים, יראו את ראשיהם הכרותים של אויבי "המדינה האסלאמית", ייבהלו ויפחדו לשלוח לוחמים על הקרקע להתמודד איתם.
באותה הזדמנות בדקתי עוד כמה אירועים אכזריים של רצח המונים בידי אבותינו, ותאמינו לי, דאע"ש לא המציא את האכזריות וגם לא המוסלמים, אבל אני האחרון שיעשה השוואות מזוויעות כאלה בין דמויות היסטוריות יהודיות לבין החולירות המוסלמים, אז אני עוצר פה.
ביום שאחרי רציתי לראות אם כל המנהיגים שהגיעו לפני הבחירות לדרום, לפריפריה, והבטיחו שהם ידאגו, הם יפתחו, הם ישקיעו בלה בלה בלה, אזרו עוז, לקחו את רכב השרד עם הנהג וירדו דרומה לדבר עם הפועלים המפוטרים ולבדוק איך אפשר לעזור להם ולבעלי המפעלים לפתור את הבעיות. נאדה, כלום, גורנישט, ריאן דה ריאן - אף אחד לא בא, אף אחד לא צלצל, אף אחד לא קם לענות על שאלות נוקבות. פוליטיקאים דרעקס. אגב, רוב תושבי הפריפריה הצביעו למפלגות הנמצאות בקואליציה, ויש אנשים רעים שאומרים "זה מה שבחרתם זה מה שקיבלתם".
התרעות פיקוד העורף