כל ניסיון לעקוב אחרי הסקרים הפוליטיים בכלי התקשורת בנוגע לחלוקה אפשרית של מנדטים בכנסת ה-20 הוא ניסיון עקר. המחוקקים שינו את הכללים, ואין כיום חוקרי התנהגות פוליטית או סוקרים המסוגלים לצפות כיצד יתנהג הציבור הישראלי עם הקפצת אחוז החסימה מ־-2.5% ל-3.25%.
זהו החטא וזהו עונשו. עם חוקים חוקתיים אסור לשחק באגרסיביות, ומאחר שלמחוקק הישראלי (בעיקר סיעות יש עתיד וישראל ביתנו) בער להעלות את הרף באופן מיידי, ללא כל מלאכת חשיבה והדרגה, הרי שהכאוס יוטח בהן כבומרנג.
הסיבה המרכזית לכך הוא שהפער בין ארבעה מנדטים לאפס מנדטים - נמחק. מי שילך לקלפיות וינסה לנחש אם אחת המפלגות החד-ספרתיות בכנסת הנוכחית - התנועה, חד"ש, רע"ם־תע"ל, בל"ד, אולי מרצ, אולי אפילו ש"ס - נכנסת או לא לכנסת הבאה, עשוי להיות במבוכה.
אולם אם מפלגות מסוימות לא יתמודדו, והמפה הפוליטית תורכב מהקבוצות הבינוניות עד גדולות - הבית היהודי, ישראל ביתנו, הליכוד, ש"ס ויהדות התורה, כחלון, יש עתיד, העבודה, מרצ ורשימה ערבית משותפת - כלומר תחזית הצופה עשר קבוצות, חלקן על סף ה-20 מנדטים ורובן סיעות שינועו בין 10-15 מנדטים לכל אחת - הרי שהכאוס הפוליטי יהיה עצום, חסר תקדים. בלגן כזה טרם נצפה בישראל, והכל בזכות החתירה למשילות.
12 השבטים (אולי יהיו אלה רק עשרה, אך זה מזמין להיצמד למספר המכונן שעל בסיסו תוכננה כנסת ישראל) יכסחו זה את זה. בשל גודל הקבוצות, כוח המיקוח של כל אחת יהיה שווה, אך הן ימשכו לכיוונים רבים ומנוגדים ויוכלו לנהל מו"מ רב-משתתפים. האופציות לשיתופי פעולה, לבריתות בין אחים או בני דודים, וכתוצאה מכך לתרגילים פוליטיים מלוכלכים - ירבו. גם לנתניהו יהיה קשה, עד בלתי אפשרי בעליל, לתמרן את המפה לכיוון שלו. והרי 12 השבטים, אחים הם, לא?
התרעות פיקוד העורף