אנחנו על סף הליכה לבחירות. נדרשת עוד דחיפה קטנה אחת, כדי שבנימין נתניהו יימלט מהכאוס (שהוא עצמו יצר) אל הקלפי. כרגע אין שום ביטחון שהתקציב, שעבר בממשלה, יעבור גם בכנסת. נתניהו נקרע בין המשך ישיבתו על הכיסא, שזה הכי נוח ובטוח, לבין העובדה שהוא כבר מזמן לא אדונה של הממשלה הזו. הוא יכול להאשים רק את עצמו. הרי הוא התחיל את המהומה הזו.
כשהתהפך ערב פתיחת מושב החורף של הכנסת, וחזר בו מההבטחה להעביר (סוף-סוף) את יוזמת הגיור של ח"כ אלעזר שטרן כהצעת מחליטים בממשלה, הוא בעצם הודיע שהפסיק לספור את השותפים הקואליציוניים שלו. פורמלית, הם עוד יושבים איתו סביב שולחן הממשלה, אבל מעשית הוא כבר יושב עם החרדים. הוא הפסיק לספור אותם? אז גם הם הפסיקו לספור אותו.
התוצאה הייתה כואבת. בעיקר לנתניהו. שבוע של אסונות עבר עליו. מזל שישנם האמריקאים, שהחזירו מעט סומק ללחייו של ראש הממשלה. נכון לרגע זה, הוא חזק רק על אובמה. על חמאס ראינו שלא, גם על ליברמן, לפיד ולבני כבר לא.
יוזמתו של ח"כ שטרן פשוטה: לאפשר גם לרבני הערים להקים בית דין לגיור. לפני כמה שבועות הובא כאן סיפורה של נועם כהן, בת 21 מקיבוץ יפעת, אחרי שירות צבאי. נועם ושני אחיה נולדו ללוחם בסיירת מטכ"ל שנשא לאישה מתנדבת מסקוטלנד והקימו יחד משפחה בישראל. המשפחה המאושרת גרה כאן עד היום, אבל הפרימיטיביים ברבנות לא מוכנים להכיר בגיור שעברה נועם במסגרת צה"ל, אף על פי שעמדה בכל הדרישות. למה? כי היא גרה בקיבוץ. כן, זה מזעזע, זה נשמע מופרך, זה נראה מטורלל, אבל זה מה שקורה כאן, במדינה שלנו. כשתעבור הצעת המחליטים של ח"כ שטרן, תוכל נועם לגשת עם הגיור שלה לבית דין לגיור שיקים, למשל, הרב דוד סתיו מרבני "צוהר". שם היא תיבחן עניינית, ותעבור.
התרעות פיקוד העורף