אנשי השמאל מעניקים רוח גבית לטרור הפלסטיני

עד מתי ימשיכו חבריי מהשמאל להצדיק את האלימות הפלסטינית? עד מתי נשמע מחברי כנסת ממרצ שהסיבה לאלימות בירושלים היא התנהגות הימין? עד מתי נמשיך להלקות את עצמנו על מה שהם מעוללים לנו כבר מתרפ"ט? יהודים מבקשים להתפלל בהר הבית, המקום הקדוש להם, ולא יכולים; יהודים מבקשים לקנות בתים בכפר השילוח - כפר שהוקם על אדמות שאיש לא בנה עליהן ושנקנו עוד ב־ 1885 עבור עולים יהודים מתימן - ומואשמים בפרובוקציות.

גם הפלסטינים, ובראשם אבו מאזן, ששים להאשים את ישראל באלימות שמתרחשת בירושלים ואף מעודדים אותה. ברור שתהיה אלימות. ככל שעולה גובה הלהבות שהם מבעירים, אנחנו מרגישים אשמים יותר. ועל בסיס נוסחה זו, הפלסטינים חושבים שאם היהודים התרגלו לאבנים, נעבור לבקבוקי תעברה ולפיגועי דריסה. ואם הם יתרגלו גם לזה - נחסל פעיל ימין מרכזי. כדאי שנבין עד כמה מסוכן הדיבור שיש בו הבנה לנסיבות והאשמה עצמית.

"השמאל אכן מעצבן, לפעמים מתנשא. לפתוח עיתון הארץ בבוקר זה לחטוף חררה. הלב מתפלץ לקרוא את גדעון לוי, אבל בוא נגיד את זה ככה, כבוד הנשיא, ברור לך שבנימין נתניהו מעורר בגדעון לוי, גדעון כמשל, את אותן רגשות שעורר רבין בקרב חבריך לימין. אבל לוי לא שוקל ובחיים לא ישקול לקנות אקדח". הארץ מסית כנגד אנשי הימין הסתה פרועה, טוקבקיסטים מהשמאל לא בוחלים במילים כדי להשניא ולהסית כנגד מי שחושב אחרת מהם. איפה הפחד של אנשי שמאל מעשבים שוטים שיהפכו את המילים האלה למעשים?

ההתעלמות של ברקאי מהתבטאויות של אנשי שמאל, ששפתם אלימה ומסיתה לא פחות ואף יותר מאלה שציטט ריבלין, היא מופת לצביעות כנגד הימין. הנה שתי דוגמאות לביטויים שנכתבו כנגד חברת הכנסת איילת שקד. "כלבה, תשרפי בגיהינום", כתב לה אחד ואחר הוסיף, "מאחל לך שתתעוררי בים של דם ושלא תדעי חמלה... על דמך וגופתך לא אבכה ולא אנחם את חברי שהצביעו לבית היהודי ונתנו לך את האמון וברכת הדרך. לך מאחל רק רע. מאוד רע".

האמירות הללו כנראה לא מאוד מטרידות את רזי ברקאי, כי הן לא מגיעות ממי שסימנו את הנשיא ריבלין, "הם" כפי שכינה אותם. האמירות האלה מגיעות מ"אנחנו" וזה לכל היותר מעצבן ומתנשא. רזי הוא לא היחיד שחושב כך במסדרונות גל"צ. בעקבות פשיטת המשטרה על ביתו של האדם שכתב את הסטטוס האלים נגד ח"כ שקד, ראיין אותו כתב גל"צ, אפי טריגר. "מדובר בסטטוס עוקצני וקצת פרובוקטיבי", אמר טריגר והוסיף. "כתבת סטטוס בפייסבוק ובאה המשטרה הביתה ולקחה את המחשב שלך. אני לא מאמין שאני אומר את הדברים האלה".

לזה טריגר לא מאמין, האם לאנשי השמאל יש DNA שונה משל אנשי הימין? האומנם לא יתכן שאיש שמאל ישקול לקנות אקדח? אולי זהו המקום להזכיר שב-52' עמוס קינן, אחד מאנשי הרוח הבולטים של השמאל וממתנגדי הכפייה הדתית, השליך פצצה אל ביתו של דוד צבי פנקס, שר התחבורה הדתי.

אולי כדאי שניזכר גם ב"דרך הניצוץ", קבוצת שמאל רדיקלי שהתגייסה לשירות ארגון טרור פלסטיני וחבריה הורשעו בסיוע לטרור. אם ברקאי היה רוצה לעודד שיח מאופק יותר ואלים פחות, הוא יכול היה להביא את דברי ריבלין בשלמותם. הנה הקטע שהוא בחר שלא לשדר: "אני לא לבד. בוודאי כל מי שיושב כאן, לימיני ולשמאלי, כמו רבים אחרים במדינת ישראל, חרדים כחילונים, ימניים כשמאלנים, משמשים כמטרה .. למילים הרעילות האלה שמבקשות להשתיק את הדיון ולשתק את הדובר".

עם סיום דבריו פנה הנשיא לחברי הכנסת ואמר: "אסור לנו לשתוק. השתיקה שלנו מסוכנת. עלינו להפנים את הסכנה שבשיח חסר אחריות ואת הסכנה שבשיח קשה ואטום". על זה אני חותמת. אמירות אלימות משני הצדדים הן מסוכנות. השתיקה מסוכנת. ההדחקה של אנשי שמאל, שאלימות יכולה לבוא גם מהם או בעידודם, גם היא סכנת חיים אמיתית.