גברים חורגים

לפני עשר שנים, ב-23.10.2004, נערך בכפר המכביה ברמת חן כנס של מחזור י"ב (שנת 1972) של בית ספר "בליך". אינני זוכר אם הגיעה אלי הזמנה, אבל זה לא חשוב; ממילא לא הייתי הולך. בניגוד לדעת בני המחזור שלי במוסד האפור הממוקם אסטרטגית בראש הגבעה הגבוהה ברמת חן (רחוב המאה ואחד פינת רמת חן), שכמו נועד לסכל בריחות המוניות של תלמידיו במנהרה שנחפרה בעט וסרגל אל עבר בית הכנסת השוכן כמאתיים מטר מבית הספר, היו ארבע שנותי ב"בליך" איומות ונוראות. עניין של סבל ארוך ומתמשך, התעמרות ממסדית בוטה בכבוד האזרח שלי וזכויותי והתנגחות בלתי פוסקת של ראש צעיר, יצירתי ומרדני בקלגסות פדגוגית גרועה מסוגה.