גם מי שהאמין עד עכשיו שאולמרט הוא בחור טוב שהסתבך בקטנה והפך שעיר לעזאזל, יתקשה להסביר את דבריו של ראש הממשלה לשעבר בקלטות של שולה זקן שפורסמו אתמול. זה נראה רע, ולא משנה מאיפה מסתכלים. לא חייבים להיות אולמרט או להתעסק בפלילים כדי להיגרר עם האינרציה למעשים חסרי היגיון, שכבר לא ממש ניתן להסביר. זה קורה גם בתחומים אחרים.
מכרה שמתגוררת בארה"ב נחרדה השבוע מהחבטות שסופגת ישראל, ובשיחת חולין שאלה אותי איך ייתכן שיש לישראל הסברה כל כך גרועה. פתחתי בהסבר הרגיל על שר חוץ שמבין בכיסאות נמוכים וברהיטים מ"איקאה", אבל בהתנהלות דיפלומטית ויחסי חוץ הוא חסר מושג. אבל בינינו, גם לשר חוץ שמבין משהו בדיפלומטיה היה קשה לעמוד במשימה, כי הגענו למצב שבו את המדיניות הישראלית כבר קשה מאוד להסביר.
איך אפשר, למשל, להסביר ראש ממשלה שמתעצבן כשתנועת "שלום עכשיו" מחבלת בביקורו בארה"ב על ידי שחרור הודעה לתקשורת על בנייה בירושלים, כששבועיים לאחר מכן הוא בעצמו עושה את אותו הדבר? בכלל, גם אם ישראל צודקת בהרבה מובנים, אי אפשר להסביר את המדיניות בעניין הפלסטינים, אם לאף אחד אין מושג מהי המדיניות ולאן אנחנו הולכים. כשהמדיניות משתנה מדי יום לפי מה שאולי ימשוך עוד איזה מצביע מזדמן, אין שום דרך להסביר אותה, כי היא לא באמת קיימת. לכן אי אפשר להסביר אותה בחוץ, וגם קשה מאוד להסביר אותה מבפנים.
אם כדאי ללמוד משהו ממקרה אולמרט, זה לא רק עד כמה צריך להילחם בשחיתות, אלא כמה בקלות אדם אינטליגנטי יכול להיגרר לדרך הרסנית, אם הוא לא נעצר מדי פעם כדי לעשות הערכת מצב מחודשת. לפעמים נדמה שהחלטות מקומיות הן נכונות כי חייבים לכבות איזו שריפה, אבל לאורך זמן מאבדים את דרך ההיגיון, גם אם לא נגררים לפלילים.
רוב העיתונאים היו רוצים לראות פתרון של שתי מדינות לשני עמים, והיו רוצים שרים עם אינטגריטי שעומדים בהבטחותיהם לבוחרים. אבל בפועל, גם את דרכה של העיתונות קצת קשה להסביר. הרוב המכריע של חצי התקשורת נשלח דווקא לכיוון נציגי המרכז: הרצוג, לבני ולפיד. שר החוץ שלנו חי כמעט ללא ביקורת עיתונאית, למרות כישלונו המזהיר.
דבר דומה קורה גם עם בנט, שהוא כידוע שר הכלכלה, שר הדתות והשר לענייני ירושלים והתפוצות. מדד העסקים הקטנים בצניחה, בתחום הדתות אין שינוי פרט לחוק הגיור שאותו בנט לא יזם, ירושלים בוערת, וישראל כבר אינה מקבלת תמיכה אוטומטית מיהודי התפוצות. אבל אף אחד לא מעוניין לבזבז את זמנו בביקורת על בנט.
כלומר, אם התקשורת באמת רוצה להטמיע את ערכי המרכז-שמאל, הרי שהיא עושה בדיוק את ההפך. שרי הימין נהנים מחיים פוליטיים חופשיים מביקורת כי "לא מצפים מהם לדבר" ואת שרי המרכז - צולבים. קצת קשה להסביר גם את הנורמה הזאת, משום שאם לפיד, לבני או הרצוג היו זוכים לחיים הקלים שזוכים להם בנט וליברמן, יש להניח שגם הם היו נוסקים בסקרים.
התרעות פיקוד העורף