הדרבי האלים בבלומפילד: כך אפשר למנוע את הבזיון הבא

1. לעצור את הליגה לשלושה שבועות. להוציא צו סגירה לבלומפילד. להוריד להפועל ולמכבי 10 נקודות ליגה. להטיל עליהן משחקים ללא קהל עד סוף העונה. חלק קטן ממקבץ ההתלהמויות התקשורתיות לאורך היממה האחרונה, בעקבות אירועי הדרבי. מדובר, כמובן, בהבל ורעות רוח. מה בלומפילד עשה לכם, למען השם?

אנחנו באמת רוצים ש"פואד", הבבון המטורלל שפרץ לדשא ביום שני, יקבע את זהות האלופה? יכתיב לנו את עתיד הכדורגל? אחרי כל הכסף, המאמץ, האנרגיה, הלב והנשמה שמושקעים בכל מועדוני הכדורגל בישראל לקראת עונת כדורגל נוספת, להטיל עליהם את האחריות הבלתי אפשרית הזו? זה גול עצמי, זה מיותר, זה מקומם וחסר תועלת.

2. מה כן? רק דבר אחד יעזור כאן: ענישה דרקונית, מהירה, חותכת. ענישה של האחראים האמיתיים למצב. לא הקהל הגדול והתמים, לא האגודות חסרות הישע, גם לא השחקנים (בתנאי שידיהם נקיות). ענישה ישירה של החוליגנים. אוהד הפועל תל אביב שפרץ לדשא ותקף את ערן זהבי חייב ללכת לבית הסוהר, ולא לחודשים. לשנים. אם זו אינה תקיפה בנסיבות מחמירות, מהי?

אוהדי מכבי שפרצו לכר הדשא, השתוללו ופגעו במאבטח (שאיבד את הכרתו), חייבים להיכלא לתקופה מרתיעה (אם כי, קצרה מתקופת המאסר של האוהד האדום). בכל יציע מיציעי אוהדי ה"אולטראס" של הקבוצות השונות, חייבים להיות כמה צוותי "ינשוף" משטרתיים. חלק מהאולטראס הללו מגיעים למשחק כשהם מתודלקים לחלוטין, שיכורים כלוט. אגב, האוהד שתקף את זהבי היה שתוי לגמרי ולא צריך ינשוף כדי לראות את זה.

3. איך עושים את זה? פשוט מאוד. לא סומכים על השופטים בבתי המשפט הישראלים. אין סיבה לסמוך עליהם. השופטים לא באמת מתעניינים בנו. מקבץ העונשים המגוחך שהביא אתמול ציון ננוס, שהוטלו על החוליגנים הקודמים משנים עברו, מוכיח שאת השופטים שלנו לא באמת מעניין שלומנו. כשמישהו זורק נעל על דורית בייניש, הוא חוטף שלוש שנים בפועל. כשאוהדים תוקפים מאמנים, שחקנים, או סתם מתפרעים על הדשא, הם מקבלים קנס על תנאי.

ולכן, כפי שנחשף אתמול בטלוויזיה, אוהדת הפועל תל אביב שהתפרעה על הדשא בדרבי לפני שנתיים ו"נענשה" בקנס על תנאי, מיהרה לשבח את האוהד שתקף שלשום את זהבי בעמוד הפייסבוק שלו, ולגעור בו מדוע לא השלים את המלאכה. אני לא יודע מי השופט שישב בדינה, אבל אין לי ספק שהוא אשם בפיצוץ הדרבי שלשום לפחות כמו אלה שפוצצו אותו בפועל.

4. אז מה עושים? מחוקקים. בשביל זה יש שרת ספורט. פחות נאומים, יותר מעשים. התפקיד שלה הוא להגן על האוהדים ולייצר תנאים לספורט תחרותי כאירוע פנאי תרבותי לכל המשפחה בישראל. אם אני יו"ר המנהלת יורם באומן (גילוי נאות: הוא חבר קרוב שלי מזה שנים ארוכות), זה הדבר היחיד שאני עושה. דורש מהכנסת להעביר מיד, במושב הנוכחי, תיקונים לחוק הספורט.

הנה הצעת טיוטה: הפורץ לכר הדשא ותוקף שחקן, שופט, מאמן או כל אחד אחר, דינו חמש שנות מאסר, ולא פחות משנתיים מאסר בפועל. הפורץ כנ"ל מבלי שתקף אדם אחר, דינו שלוש שנות מאסר, ולא פחות משנה בפועל. העבריינים בעבירות מהסוג הזה יישפטו בהליך מהיר, תוך שלושה חודשים מרגע העבירה ועד גזר הדין.

5. עכשיו בואו נסכם רגע מה היה לנו בבלומפילד ביום שני (גילוי נאות: הייתי שם ואני מכהן כאוהד זוטר של הפועל ת"א מזה ארבעה עשורים). היה משחק חד-צדדי בין קבוצה מצויינת לקבוצה מפוחדת ומוגבלת. היה גול מפתיע של הקבוצה המוגבלת. אחר כך נשרק פנדל (שלא היה) לטובת הקבוצה הטובה. המבקיע, ערן זהבי, עשה שוב את הפרובוקציה הקבועה שלו מול האולטראס של הפועל. הוא יודע, זהבי, עד כמה התנועות האלה מפוצצות את האוהדים האדומים, אבל לא אכפת לו. להיפך, עושה רושם שהוא די נהנה מזה.

6. בשלב הזה פרץ אותו חוליגן לדשא ותקף את זהבי, שהתגונן והורחק בכרטיס אדום. הכרטיס האדום מגובה בתקנון (אסור לשחקן להכות צופה), אבל מנוגד להיגיון. כרטיס מיותר. אני הייתי מרחיק את זהבי על התגרות בקהל (יש לזה תקדים: טוטו תמוז בירושלים), לא על הגנה עצמית. אחרי האדום זהבי ניסה להתסיסאת קבוצתו לפוצץ את המשחק, אבל הורגע על ידי המנג'ר שלו. בשלב הזה חודש המשחק, שחקן של מכבי ביצע עבירה קשה על שחקן של הפועל ומאמן השוערים של מכבי דחק באוהדי מכבי לפרוץ לדשא ולפוצץ את המשחק. הם עשו את זה. קאט.

7. שורה תחתונה: מבחינת חוליגניות האוהדים (אם כי מדובר באוהד אחד), הפועל התחילה. למרות הפרובוקציות של זהבי, לפריצתו של האוהד למגרש אין מחילה. מבחינת התנהגות אנשי המועדון ושחקניו, מכבי התחילה, ואף סיימה. ההתנהגות של זהבי, ההסתה של אובארוב. שורה תחתונה: גם כאן תיקו. אם כי בפערי כוחות מאוזנים יותר מאשר במשחק עצמו.

8. ומילה אחרונה לזהבי: זכותך לעזוב את מועדון נעוריך ולעבור ליריבה העירונית. כזה הוא הכדורגל היום. בצע כסף קובע, כולם שכירי חרב (אולי לא כולם.גילי ורמוט, למשל, לא). השאלה היא בשביל מה אתה צריך להתנהג בשפלות. בשבועיים האחרונים ראינו שני שחקני עבר מבקיעים נגד קבוצותיהם הקודמות ובאופן טקסי, בולט ומכוון, מצניעים את שמחתם.

אחד הוא שלומי ארבייטמן, השני הוא פרנק למפארד. אני יודע, זהבי, ששני אלה קטנים עליך. למה מי זה למפארד? מה הוא מבין? הקריירה שלך, זהבי, תיגמר בעוד ארבע-חמש שנים. ככה זה בחיים. פיו פיו, ונגמר. זרימת הכסף הגדול תיעצר. אתה תישאר רק עם עצמך, עם האופי שלך, ועם המראה בה משתקפתדמותך. לא מקנא בך.