מיץ' גולדהאר שוקל את המשך דרכו בכדורגל הישראלי. האמירה הזו עוד לא נאמרה, אבל באסטרטגיה התקשורתית שבה נוקטים במכבי ת"א בעקבות אירועי הדרבי, היא תיאמר. אין ספק כלל.
הדו-קרב בין מחנות האוהדים שהחל עוד לפני הדרבי, הפך לקרב אמירות בין הנהלות המועדונים. כולם מדברים שטויות (במכבי מנסים סקוטי ובסקי ללמד אותנו איך עושים את זה נכון), ומנצלים עד תום את המציאות שאין כאן מנהיגות החלטית ונמרצת. פני הספורט כפני המדינה.
הספורט המקצועני החל בעולם לפני כ-125 שנה. חלו בו תמורות והתפתחויות של חבלי לידה, אבל השיטה שבה הוא מנוהל כיום עם מנועי צמיחה אדירים (תעשיית ההימורים המקוונת, חסות מסחרית של קונצרנים אדירים ואף מדינות ערביות שתומכות במועדונים) מתרחשת במילניום הנוכחי. במדינות האלה, OECD כמו שאנחנו אומרים בגאווה, יש מינהלת מקצועית שמטפלת באירועים חריגים - אלימות וגזענות - בתוך 72 שעות בממוצע. אצלנו זה חודשים של מניפולציות.
אצלנו הכול נעצר בתרבות של 12 השבטים מקדמת דנא. מדינה שהשכילה לייצר פצצת אטום (על פי מקורות זרים), עוד בצעירותה; מדינה שמדעניה וסופריה הביאו לה כבוד ויקר עם 11 פרסי נובל; מדינה שרמת החיים בה (עם כל הפערים באוכלוסייה) היא מהגבוהה בעולם - לא מצליחה להתמודד עם מגפה פשוטה לפתרון - לא נגיף האבולה רחמנא ליצלן: אלימות בכל תחום בחיים כאן.
200 שוטרים שלח ממ"ז תל אביב, ניצב בנצי סאו, לאבטח 13 אלף צופים וספורטאים בבלומפילד. רובם (למעט כמה סמויים בודדים) פיצחו גרעינים מחוץ לאצטדיון. לא כל ה-200 הם שוטרים מבצעיים. גם מנהליים צריכים לחלטר, כדי לשפר את התלוש. עצוב.
400 מאבטחים נדרשו להגן על שלום הציבור. הם לא מיומנים בסיכול אירוע תקיפה, או בנטרולו כשזה קורה. לתת לחברת אבטחה להגן על יקירינו, זו רשלנות פושעת. כולם אומרים בתמימות, זו ההנחיה של חוק הספורט.
ובכן, המהדורה הראשונה של חוק הספורט פרצה לחיינו ב-1988. בהצבעה שנערכה ב-04:15 בבוקר, אישרו את החוק המטופש ארבעה ח"כים, לעומת שני מתנגדים. כי כך נראים הדברים כאשר פוליטיקאים חסרי מושג בתחום מצביעים על משהו. לא רק בספורט.
547 השופטים בישראל מעוררים רחמים כשמובאים בפניהם נאשמים בהתפרעויות חמורות. הענישה של בתי המשפט נשמעת ונראית כל הזמן כמו סטנד-אפ-קומדי, אבל המציאות היא סיט-דאון-טראג'די.
כשנאשם מטיח נעל לעברה של נשיאת ביהמ"ש העליון, הוא נשלח לשלוש שנות מאסר, בדיון שנמשך חודש וחצי. כשאישה פורצת לדשא, מתעמתת עם מאבטחים ושוטרים, היא נקנסת ב-2,000 שקל ע"ת. כן, מה לעשות שלא נכח בדשא סמל שלטון?
גם ההתאחדות לכדורגל אינה נקייה: היו"ר החדש שלה, עופר עיני, כבר כמה שבועות בחו"ל, אז אין אחריות ואין ניהול; איגוד השופטים, ששלח שופט צעיר ובלתי מנוסה לנהל אירוע נפיץ, פעל בחוסר אחריות ציבורית, רק כדי לקדש את האינטרסים של הנהלת האיגוד; מינהלת הליגה - גוף קיקיוני, מטופש וחסר ידע, שמנהליו לומדים תוך כדי תנועה - לא מסוגלת להתמודד עם אלימות וגזענות.
שרת הספורט ומינהל הספורט, הם נושא למחקר אמפירי. אין עוד גוף שלטוני במדינה שמנותק מהתחום עליו הוא מופקד בחוק. פקידונים עלובים שמחליטים לפי גחמות שלהם, אבל בעיקר לפי גחמות של שרה, שבאמת ובתמים לא מבדילה בין כדור לכדורת. לא רק במהות המקצועית, אלא גם באחריות הרגולטורית והמיניסטריאלית.
בספורט הישראלי נשפכים מדי שנה מיליארדי שקלים בסימביוזה של הון ושלטון. אבל מי שמשלם את המחיר, זה האדם הפשוט שמשלם עבור הזכות להיות נוכח במציאות אלימה, מבזה ומביכה, בחוסר ודאות אם יצליח לשוב הביתה בשלום.
תדע כל אם עבריה בתל אביב, ירושלים וחיפה (וגם אם בת לדתות אחרות שחיה בארץ), שהיא מפקירה את גורל ילדיה, בעת שהיא מאפשרת להם להגיע למשחק כדור בארץ. כי הסיכוי שהם ייפגעו גדול פי כמה מהסיכוי שהם ייפגעו ממתקפת טילים.
עצוב? זה יהיה טראגי הרבה יותר. תארו לכם שמיץ' גולדהאר יחליט לעזוב את מכבי. כולם יצעקו "גוועאלד, גוועאלד", הלך הגביר. מה נעשה בלעדיו?
התרעות פיקוד העורף