דם ואלימות ברחובות - ובכנסת ישראל, על השטיחים הירוקים, מדברים על התקציב ועל השוחד שקיבל לכאורה אהוד ברק. צעירים משלמים בחייהם והפוליטיקאים עוסקים בפוליטיקה. מי שהסתובב אתמול במסדרונות הכנסת יכול היה לחשוב שמדובר בפרלמנט אירופי. שום תחושת מלחמה. שום כובד ראש ושום תחושת אחריות על הכתפיים.
חברי הממשלה, אלה שאמורים להוביל מדיניות, יוצאים בהצהרות כאילו היו אחרוני הפרשנים: "מחבלים צריך להרוג" ו"קונספציית הבטונדות פשטה את הרגל". אתם, מי שאמורים להיות המנהיגים - תתעוררו! לא מדובר בפיגועים של מחבלים בודדים. מדובר במערכת שבה יש מסיתים - בפייסבוק, במסגדים, בבתי הספר. מסיתים עם שמות ועם כתובות.
אח של המחבל שדרס בירושלים היה אסיר משוחרר, המחבל הדורס בגוש עציון הוא אסיר משוחרר. זוהי מדיניות שאומרת למחבלים: האלימות משתלמת. האם מישהו בממשלה עושה חשבון נפש?
אם הממשלה רוצה לטפל בבעיה, היא יכולה. בתקופת ההתנתקות, למי שלא זוכר, הקים שירות בתי הסוהר בתי מעצר מיוחדים למי שצפוי היה להתנגד לכוחות הביטחון. השר לביטחון הפנים דאז גדעון עזר הסביר בכנסת איך הם מתכוונים להקים גני ילדים (!) בכלא לילדי העצורים הפוטנציאליים.
כשהמדינה עמדה בפני המשימה הקדושה של ההתנתקות, ידעו כוחות המשטרה, שירות בתי הסוהר והצבא לעבוד בתיאום מלא וביעילות אין קץ כדי למנוע ולהרתיע. כשהם מקבלים הוראות - הם יודעים לעבוד.
השאלה מהי המדיניות. כל עוד אין מדיניות של מלחמת מנע שעוצרת את האלימות לפני שהיא יוצאת מהבית, חברי הממשלה יכולים להמשיך לנזוף במדיניות הממשלה של עצמם. ובאין חזון יפרע עם.
התרעות פיקוד העורף