בחודש האחרון נרצחו שישה ישראלים. התקשורת ושירותי הביטחון מתלבטים כיצד יש לקרוא לתופעה שבה ערבים מנסים (ומצליחים) לרצוח יהודים. הם לא אוהבים את המילה "אינתיפאדה". בסדר, אין צורך להתווכח על הסמנטיקה. פרעות, פוגרום, מאורעות - הכל הולך, והכל נכון.
העובדות ברורות: מאז ראשית הציונות הערבים מנסים לחסל אותנו. במאורעות תר"פ (1920) תקפו הערבים את ירושלים, מטולה, כפר תבור, יסוד המעלה, איילת השחר, בני יהודה, דגניה ב', תל חי ועוד. יותר מ-30 יהודים נרצחו, מאות נפצעו, בתי כנסת נשרפו. את ההסתה שקדמה לרצח הוביל המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, והמנהיג הפוליטי היה פייסל הראשון שביקש להקים את סוריה הגדולה. הבריטים ביקשו "להכיל" את התוקפנות הערבית, ובתגובה אסרו את ראשי ההגנה.
בשנת 1929, מאורעות תרפ"ט. שוב גל של טרור ערבי נגד יהודים, 133 יהודים נרצחו ו-339 נפצעו. את ההסתה שוב הוביל המופתי אל-חוסייני, שאמר בדרשתו "כל ההורג את היהודי - מובטח לו מקום בעולם הבא". לא במפתיע, התירוץ לרציחות היה בקשת היהודים להתפלל בכותל המערבי.
התסריט חזר על עצמו גם בין השנים 1936-1939, במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. במשך שלוש שנים נרצחו 630 יהודים ואלפים נפצעו. תקראו לזה איך שתרצו, אבל מאה שנות היסטוריה ציונית פחות או יותר חוזרות על עצמן - עשו שונא ליעקב. התיאולוגיה המוסלמית לא מוכנה לקבל קיום ריבוני של יהודים בארץ ישראל.
התרעות פיקוד העורף