בהתמודדות בינינו לבין הפלסטינים תמיד ידענו להתגבר על האלימות שלהם. כל גל של אלימות מצדם רק החליש את החברה שלהם. אנחנו סבלנו, אך שגשגנו, וכל הנבואות על כך שהזמן ישחק לרעתנו בגלל הבעיה הדמוגרפית התבדו. אני מניח שגם לסוג הטרור הנוכחי - ההתנגדות העממית - נמצא את התשובות הביטחוניות המתאימות.
אני רואה את האיומים האמיתיים עלינו בהקשר הפלסטיני בשני תחומים - פנימי וחיצוני - הקשורים האחד בשני: הקצנה דתית משיחית של מיעוט הרואה בהתנחלויות בכל שטחי ארץ הקודש משום מצווה דתית משוחררת מכל האילוצים המדיניים והביטחוניים. ומולה, בקצה השני של החברה, מיעוט קיצוני קטן יותר, אך קולני ומסוכן לא פחות, החותר בלהט משיחי חילוני תחת עצם קיומה של מדינה ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
אני יכול להציג אלף טיעונים נגד היוזמה הזו, ובכללם טיעונים פוליטיים. כל מהלך כרוך בהימור, אך לדעתי לא מדובר כאן בהימור מסוכן. אהוד ברק הימר בקמפ דיוויד, חשף את ערוות ערפאת, לא ויתר על מילימטר וחיזק את מעמדנו הבינלאומי; אהוד אולמרט הימר מול אבו מאזן, לדעתי הימור מסוכן מדי ומעט חסר אחריות, אך חשף את אבו מאזן וחיזק את מעמדנו המדיני. בואו נשחק כמו שצריך בנשף המסכות הגדול המאפיין כיום את העולם המערבי והמזרח־תיכוני.
התרעות פיקוד העורף