נתניהו יבקש ללכת לבחירות כשהאיום הפרסונלי סביבו קטן לכאורה, והוא יעשה זאת תוך שיישען על ערכים של יהדות, ביטחון לאום, ושמירה על הבית השלישי. הוא ינסה לגייס את תמיכת הבית היהודי אצל הנשיא ולהתחייב בפני בנט (בהסכם כתוב, כמובן) שאם ירכיב את הממשלה, יוכל לבחור את התיק הראשון לעצמו (בוגי תיזהר). להסכמים דומים יחתור עם החרדים ועם ליברמן.
נתניהו מנסה לנהל את המשבר כאשר הממשלה כבר מריחה את הסוף. הוא עומד בראש סיעה שאיבדה בשנתיים האחרונות את בני בגין, דן מרידור, גדעון סער, משה כחלון, כרמל שאמה-הכהן, ועד לבחירות צפויות כנראה עוד הפתעות ו"פיגועים פנימיים". הוא עומד בראש מפלגה שכלתה תחת החופה בבחירות האחרונות, ישראל ביתנו, מאסה בה, ביקשה גט והלכה לרבנות. והוא עומד בפני מרכז ליכוד שראשו קורא תיגר על מנהיגותו ומתמודד מולו על המועמדות לראשות הממשלה.
הגוש הזה הוא הגוש שמחזיק את ישראל על הכתפיים, הם אלה שעובדים ויוצרים, מחזיקים את המשק ואת התוצר, את המדע ואת החקלאות, את התעשייה ואת ההייטק, את שוק ההון ואת השירות הציבורי, החינוך והבריאות. הם אלה שמשלמים מס אמת, והרבה, הם אלה שמשרתים במילואים, הם
הציבור הזה מתחיל להבין שהחברה הישראלית צריכה ברגעים מסוימים להתעלות מעל לרמת המנהיגות שהיא הביאה על עצמה, לקחת את גורלה בידיה ולשנות את המציאות שמקרבת אותנו לתהום. איך והאם יעשו זאת אינני יודע, אבל את הריח הזה, של סיר פוליטי שעומד לגלוש, אני מכיר היטב.
התרעות פיקוד העורף