אפשר כבר לצפות לקריאות השבר מרח’ בלפור בירושלים למשמע הבשורה על הסכם קבע המתגבש לעניין הגרעין האיראני. זה ייקח עוד זמן, אך הסכם כזה בדרך. הוא לא יהיה מושלם. הוא יבטיח כי איראן לא תהפוך למעצמה צבאית גרעינית, ירחיק אותה מלהיות מדינת סף, אך ישאיר בידיה יכולות לפתח אנרגיה גרעינית מעבר לנדרש למטרות אזרחיות.
מנגנון הפיקוח ככל הנראה יהיה הדוק למדי ורצוף. הסנקציות הכלכליות יוסרו בהדרגה. איראן תתגאה בשמירה על אופציה גרעינית אזרחית ובכבודה העצמי. טוב עושה אובמה, ששואף לפשרה היסטורית אף עם משטר תיאוקרטי וקשה. מסוכן להותיר את איראן על סף נשק גרעיני, מבודדת, ענייה ודחויה על ידי המערב. בין איראן למערב יש עוינות עמוקה. אמריקה נתפסת לשטן הגדול; הסכם פותח אופציה להתקרבות אטית והדרגתית.
בעבור נתניהו, הסכם פשרה מנוגד לכל תפיסת עולמו המקסימליסטית. תמיד, גם בסוגיה הפלסטינית, הוא דורש הכל ונותן כלום. הוא שואף בשני המקרים לתכתיב, לא להסכם. מדיניותו טובה לשימוש מילולי, דמגוגי, ולא מעשי. בנאום במרכז הליכוד ניתן לדרוש שאיראן תתפרק מכל נכסיה בתחום
התרעות פיקוד העורף