מספרים על אחד מחכמי חלם (נקרא לו "החכם") שיום אחד עבר ליד חנות שמעליה מתנוסס שלט: "פה מוכרים דגים טריים". אמר "החכם" לבעל החנות: "למה כתוב 'פה' בשלט שבחנותך? הלוא ברור שמוכרים פה ולא במקום אחר!" "אתה צודק", ענה בעל החנות והמילה "פה" הוסרה. למחרתו חזר ה"חכם" ושאל: "מדוע בשלט כתוב ש'מוכרים'? הלוא ידוע לכל שלא מחלקים בחינם. הרהר בעל החנות, והמילה "מוכרים" הוסרה. עוברים ימים ו"חכמנו" פונה לבעל החנות: "למה לכתוב את המילה 'טריים'? כולם יודעים שאתה לא מוכר דגים מסריחים". הוריד בעל החנות את המילה "טריים".
לא עובר זמן, ושוב הזדמן ה"חכם" לחנות ושאל: "למה אתה משאיר את המילה 'דגים' על השלט? כלום מוכר אתה בשר?" הוסרה המילה "דגים" מעל השלט, וזה נשאר ללא שום מילה, ונשארה החנות ללא זהות משלה. נזכרתי בסיפור זה לנוכח מחול השיגעון סביב חוק יסוד הלאום. המתנגדים נאחזים בטיעון הכולל: זה מיותר! ידוע לכל העולם ולנו שאנחנו מדינה יהודית, ושאנחנו מהווים את הרוב במדינה; מה שכל כך ברור ובולט לעין - לא צריך להגיד! לא רק זאת: טוענים שהמונח "מדינה יהודית ודמוקרטית" מופיע כבר בחוקי יסוד אחרים, ולמה לחזור על כך. מיותר! ובכלל, הלוא הדברים כתובים במגילת העצמאות, אז למה לבוא ולהכביד עליה? דעתי היא שכל האמירות הללו הן כאמירות ה"חכם" שלנו מחלם.
דברים צריכים להיות כתובים וחקוקים בצורה ברורה ופשוטה במקום המתאים להם. שום דבר אינו מובן מאליו! מה שמובן לאחד, לא מובן לשני. מה שמובן היום, לא יהיה מובן מחר; הנסיבות הן שיקבעו איך תיווצר ההבנה או אי ההבנה. ומילה על מגילת העצמאות. היא קודם כל, ובצורה הכי חגיגית, קובעת כי העם היהודי הקים כאן, במולדתו ההיסטורית, את המדינה היהודית, שהיא מדינת ישראל. רק אז היא באה וקובעת כי המדינה היהודית הזאת "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני (במובן של זכות הצבעה) לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין".
זהו המרכיב הדמוקרטי של ימינו, המבטיח שוויון זכויות לכל המיעוטים במדינת ישראל, ובראשם המיעוט הערבי. צריך לשים לב שהשוויון הוא לאזרחים, לפרטים, ולא לקולקטיבהמרכיב את האזרחים השונים. לכן אין במגילת העצמאות זכויות לאומיות למיעוט הערבי. זכויות לאומיות יש ללאום היהודי שזאת מדינתו, והוא מהווה בה את הרוב. ולמרות זאת, במישור המעשי מדינת ישראל העניקה לערבים זכות שאינה מוקנית כמעט לשום מיעוט במדינה מערבית: השפה הערבית הוכרה כשפה רשמית שנייה ושפת הלימוד בבתי הספר הערביים היא ערבית.
לכן ההצעות הפרטיות הבאות לשלול את מעמדה הרשמי של השפה הערבית הן לדעתי שגויות ורעות. ומילה אחרונה: דעתי היא שחוק יסוד הלאום, כפי שעקרונותיו נוסחו על ידי נתניהו, הוא בגדר ציווי לאומי שסביבו אמור להיות קונצנזוס ברור של כל המפלגות הציוניות. האם זה צורך חיוני למימוש דווקא עכשיו? איני בטוח, אך יומו יבוא, כי איני מכיר מדינה שהפרק הראשון בחוקה שלה (וחוקי היסוד אצלנו הם שמרכיבים אותה) לא יגדיר את זהותה.
התרעות פיקוד העורף