1. בעת כתיבת שורות אלו רבים סימני השאלה: עדיין לא ברור אם יצחק הרצוג הצליח להעביר את השריון לציפי לבני, עמיר פרץ ושאול מופז גם בוועידת העבודה; לא ידוע עד כמה סקסית הרשימה של משה כחלון, ואם בכוונתו או באפשרותו ליצור חזית משותפת עם ליברמן ויאיר לפיד; לא ברור כיצד לפיד יוליד את עצמו מחדש; לא ברור אם תהיה אישה ברשימת ש"ס לכנסת; לא ידוע מי יהיו החילונים שיקשטו את רשימת הבית היהודי, ולא ידוע אילו כוכבים ישריין נתניהו לרשימת הליכוד המתדלדלת.
לעומת זאת, ישנם מספר דברים שברורים לכל. למשל, שמתגברת האש הציבורית והפוליטית שאוחזת בשולי גלימתם של היושבים ברחוב בלפור 12 בירושלים; שראשי גוש המרכז נוטלים כדורים נגד בחילה, מנסים להפיק לקחים ולכבוש את האגו האישי והתנועתי, ושבניגוד למערכת הבחירות הקודמת, כשלא היה איום על הנהגתו של בנימין נתניהו, הפעם גם מתוך הבית שלו קוראים עליו תיגר. מול נתניהו ונפתלי בנט תתייצב קבוצה של אישים - בעלי בגרות פוליטית וציבורית, אחריות וניסיון, ועם חזון ונוכחות תקשורתית - ותנסה לחולל מהפך.
למשל הרצוג, שמקבל לגיטימיות במהירות מסחררת וממריא בסקרים, יקבל כנפיים חשובות מלבני וממופז, בוגרי סיירת נתניהו. הממלכתיות, האיפוק והחנוניות של הרצוג מתבררים לא כנטל אלא כנכס מול עדת המתלהמים. אין ספק כי נתניהו מודע למצבו, ואולי גם מתחרט על המהלך שביצע להקדמת הבחירות. הייתי ליד שמעון פרס כיועצו לאחר רצח יצחק רבין ז"ל, כשהחליט להקדים את הבחירות ושילם בכיסאו לנתניהו. מנהיגים הם בדרך כלל האחרונים לגלות שאין להם עוד מרפסת לנאום ממנה להמונים. נתניהו הוא קמפיינר מעולה, פרזנטור כריזמטי ואדם שיודע להעביר את המסר ולתעתע במצלמה. אין ספק, יהיה חורף חם מאוד. יש מומנטום, יש באזז, יש דור צעיר, אכפתי ונמרץ, יש רשתות חברתיות, יש דרישה לשקיפות ואמינות. זהו חלון הזמן שמאפשר לנו לעשות סדר בתוכנו, כדי שמיד אחר כך, כשיבשיל גם המצב באזור, נעשה זאת עם שכנינו.
התרעות פיקוד העורף