האכזבה כאידיאולוגיה פוליטית: ממשיכים להתפצל

הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית היא לא ממשלת הימין של נתניהו אלא אובדן האמון במוסדות השלטון, בטוהר כוונותיהם וביכולתם להנהיג ולבצע

אבישי עברי צילום: יח"צ
משה כחלון
משה כחלון | צילום: ג'יני

לאן הולכת המפה הפוליטית בישראל? הסקרים מצביעים על פרגמנטציה גדלה והולכת של הפוליטיקה הישראלית וזה תהליך עקבי הנמשך כבר שני עשורים לפחות. הגושים הפוליטיים הגדולים הם נחלת העבר. הציבור הישראלי נטש את המפלגות הגדולות והוא מחפש מלכים חדשים בנרות.

כך יכול מגיש טלוויזיה להפוך לשר אוצר ואין זה מן הנמנע שמטאור פוליטי וחסר ניסיון יהפוך בעתיד הקרוב גם לראש ממשלה. המפלגות הגדולות הכזיבו. הן אם מפני שהחזונות היסודיים שלהם התמוטטו - השמאל עם חלום השלום האירופי הילדותי והמנותק שלו והימין שנבנה בשנים האחרונות כמתקפת מגן אחת גדולה נגד רעיונות השמאל המסוכנים ומיאן לטפח חזון חיובי משלו, והן אם היה זה היישום הצולע של כל אחד מהחזונות האלה.

הבוחר הישראלי התבגר והפך סקפטי יותר ויותר עם השנים באשר לטוהר כוונותיהם של נבחרי הציבור שלו. יותר ויותר נראה כי הללו מכירים מראש בקוצר ידם לחולל שינויים משמעותיים ורצים למשרות הממלכתיות כדי לקדם את ענייניהם הפרטיים ולא את רווחת כולנו.

תגיות:
הימין הישראלי
/
השמאל הישראלי
/
בחירות
/
דמוקרטיה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף