"הסבל של נאנסות הוא עניין פוליטי", כתבה השבוע פעילה פמיניסטית מוכרת באחד מדיוני הפייסבוק שהשתתפתי בהם. הדיון עסק בפרשה מכמירת הלב של בחורה ישראלית צעירה שטענה שנאנסה בילדותה על ידי אביה ובסופו של דבר שמה קץ לחייה. הביטחון הזה של אותה פעילה הפתיע אותי: האמירה שסבל של נאנסות הוא עניין פוליטי מצריכה בירור בעצמה, אבל מנין הביטחון לקבוע בוודאות שכזו שאכן התרחש אונס, או כמו במקרה המדובר, סדרה שלמה של מעשי אונס מחרידים?
הביטחון המוחלט הזה באשמה הופיע גם בתגובות למשפטו של אדם אחר, שהורשע באונס בתו אחרי עשורים, תוך הסתמכות משמעותית על "זיכרונות מודחקים", כלומר זיכרונות שכביכול נשכחו כליל שנים ארוכות ולפתע הם שבים ומפציעים.
זה אף פעם לא פשוט כל כך. לא משנה מה נטיית לבך האידיאולוגית, חשוב לסייג אותה במנה נדיבה של מתינות ושיקול דעת. אם לא תסייג, סופך שתכריז בוודאות מוחלטת ובלי שמץ ראיה, שאדם אחד, שלא הכרת מימיך, אנס באכזריות את בתו התינוקת לפני 30 שנה
התרעות פיקוד העורף