"הבאת את העוגה?", שאלה אשתי.
"מחר מרדימים את הכלבה של השכן. גם אני רוצה", אמרתי ספק בהתלוצצות ספק בכנות.
"אל תדבר שטויות".
"אבל זה הסמל המסחרי שלי, כולם יודעים שאני תמיד מדבר שטויות ואני לא רוצה לאכזב אף אחד".
"אל תבני על כחלון שיוריד את מחירי הדיור", אמרתי לאשתי לא מזמן, "המכה האמיתית תגיע כשאמות. את תקני אחוזה בזכות המוות שלי".
"אל תדבר שטויות".
"אבל אנשים בונים עלי שאדבר שטויות".
"איזה אנשים?"
"אנשים".
"מה זאת אומרת? כמו מי למשל?", היא שאלה.
"כל מיני אנשים, מכל מיני סוגים".
"טוב".