עוד 81 יום נותרו לפתיחת הקלפיות. 81 יום שהם גם 12 ימי שישי. אני סופרת ספציפית את ימי שישי כמדגם מייצג של הארוחות המשפחתיות הרשמיות שבהן אנחנו ניאלץ לגבש דעה מוצקה, להצטייד בקסדה תקנית ותחמושת מילולית, לעלות על בריקדות ולהתחיל לאכול אחד לשני את הראש. אני מתה על תקופת הבחירות.
מעניין אם יש עוד אנשים שמציגים את עצמם כביישנים בארץ. יכול להיות שהפכנו לעם המוחצן בעולם או שפשוט הדעתנים עושים כאן מספיק רעש כדי להחריש את השאר. אני לא ביישנית, אבל כבר מזמן איבדתי את התשוקה לדיונים יצריים על פוליטיקה. מהר מאוד הבנתי שזה בכלל לא משנה
מפה לשם חצי משפחה לא מדברת עם החצי השני ולא בגלל הסיבות הריקות הרגילות אלא משום שתקופת הבחירות נמשכת מספיק זמן כדי שאפשר יהיה לריב עליה מספר מוגזם של פעמים. אז הנה אני, במצב רוח חקיקתי, מציעה חוק שאינו מאוד דמוקרטי, אבל זה מחיר שאני מוכנה לשלם - מועד פתיחת הקלפיות להצבעה לא יעלה על שבוע מרגע ההכרזה על בחירות חדשות. אני מוכנה לספוג את העלויות הכלכליות המטורפות של כל תהליך כזה, אני יכולה להכיל את העובדה ששום דבר אמיתי לא ישתנה כאן, אני אפילו הייתי מסוגלת לחיות עם הבטחות השווא של הפוליטיקאים, אבל שלושה חודשים של בלבולי מוח וויכוחים פוליטיים? זה לא! עד כאן.
התרעות פיקוד העורף