סיפורי סבא

את השיר ביקשו להדפיס, ואני העתקתי בכתב יד, ושמחתי לגלות שלא אבדה לי היכולת לכתוב. וכשהגיע הרגע להקריא, הוצאתי את הנייר המקומט מהג'ינס, הרמתי את המשקפיים שלא מיועדים לקריאה, והבטתי על דנה כמו על אותה ילדת בת מצווה מבוישת שהייתי פעם. אני כנראה באמת דומה לסבא. אולי חוץ מהתה, ממדור הספורט שהיה גונב מהקפה ומכניס לשקית, מהדעה הפוליטית, מהפאתוס ומהצעקות על המלצריות ששוכחות את התיון בפנים. ומכיוון שאני לא מסוגלת לכתוב שירה מבלי להתייחס בציניות אל עצמי ואל הכתוב, בחרתי שיר של יהונתן גפן. אולי כי זה הזכיר לי את הספר שקיבלתי כמתנה ליום ההולדת ה– 18 "התפרדויות", שממנו למדתי שני דברים חשובים, שהיוו פריצת דרך משמעותית בהבנה שלי את החיים. הראשון: אומנם קשה להיות אישה, אבל קשה יותר להיות גבר. והשני: מותר ואף רצוי להשתגע מאהבה, רק לא צריך למהר להתחתן.