יום שבת, 12 במאי 2001, היה יום גורלי בחיי. למדתי הרבה על העולם שבו אני חי באותו היום. לאחר כמה שבועות עם החברה הרצינית הראשונה שהייתה לי, הגיע היום המיוחל שבו נדרשתי לעבור למגרש של הגדולים. זה היה די ברור שזה הכיוון. "תבוא אלי מחר ונעשה את מה שצריך", אמרה לי החברה בשיחת טלפון. "מה צריך?", נבהלתי. תמיד הייתי שברירי. "מה שצריך", אמרה, "זה אותי, אותך ואמצעי מניעה". לא הייתי בטוח מה אני שומע, רציתי לשאול מה מנסים למנוע, אבל למזלי היא המשיכה ואמרה: "יהיה כיף. סקס זה דבר נחמד". "נחמד מאוד", אמרתי, אף על פי שלא היה לי מושג. האמת היא שעוד לא יצא לי לאבד את בתולי, אבל כמובן שלא אמרתי לה את זה. כבר אז הבנתי את הקונספט של עולמנו: גברים לעולם לא אומרים את האמת לנשים. זה נגד חוקי הטבע.
"כן, סקס זה טוב", הוספתי.
"זה בטח לא רע".
"רע זה לא", אמרתי.
"נכון, זה לא רע".
"זה די טוב, אני אוהב".
"גם אני. תבוא אלי בסביבות עשר, אבא שלי הולך למישהי, שאני לא יודעת אם היא החברה שלו או סתם ידידה".
"אגיע. זה יהיה טוב", השבתי.
"כן, זה בטח לא יהיה רע".
התרעות פיקוד העורף