רן היה אמפאתי ללא גבול. הוא גילה אינטליגנציה רגשית עמוקה וגרם למתיישבים לחבב אותו ולהעריכו. גם במשימה הזו רן היה יסודי ונחוש וירד לפרטי הפרטים. לבסוף, היישוב, שעל פי התחזיות אמור היה להתפנות תוך התנגדות אלימה וקשה, התפנה בכאב עצום ומתוך כבוד לאנשים כולם.
בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, ספג דני חלוץ, הרמטכ"ל, ביקורות רבות ולא מידתיות על התנהלותו. הייתה תחושה כי לא נותנים לדן הזדמנות להצליח. יש אומרים שגם מטעמים לא ענייניים. האנשים אף לא טרחו לפרגן לדן על הפקת הלקחים לאחר המלחמה, שהייתה ללא תקדים.
רן פקר התגלה כאן כחבר נאמן, שיודע לבטא וליישם אחוות לוחמים. הוא גייס קצינים במילואים, ואותי בתוכם, על מנת שייצאו להגנת הרמטכ"ל, שהיה טייס קרב מעולה וחבר לנשק. במפגשים ובראיונות בתקשורת יכולת לחוש את החום והלהט שבהם הגן רן על הרמטכ"ל. גם כאן, רן השקיע הרבה עוצמה רגשית, כפי שנהג להשקיע בכל מה שהאמין בו.
התרעות פיקוד העורף