ההנחה הרווחת היא כי עולם המשפט המקומי מקיים שוויון מגדרי ואף שואף לקידום נשים בין כתליו. אכן, נשים רבות מכהנות כעורכות דין, בפרקליטות ובמגזר הפרטי, בערכאות השיפוט הנמוכות אפשר למצוא מספר דומה כמעט של שופטים ושופטות, השנה מונו לראשונה שתי שופטות מהעדה האתיופית ובראש המערכת עומדת אישה בתפקיד שרת המשפטים.
לתופעה יש אומנם שורשים כלכליים ישנים, אשר ביקשו בעבר למשוך נשים אמהות אל הפרקליטות תמורת שכר לא רב, אך במבט נרחב מערכת המשפט הישראלית היא כיום מערכת אשר מהווה מודל שאינו מושלם, אך בהחלט סביר וראוי מבחינה מגדרית. אסור שמגמה זו תיסוג לאחור ובטח שלא תיעצר.
מתוך 15 השופטים והשופטות המכהנים כיום בבית המשפט העליון, רק ארבע הן נשים: השופטת אסתר חיות, השופטת ענת ברון, השופטת דפנה ברק־ארז וכמובן, הנשיאה נאור. בקרוב שתיים מהן יפרשו, והייצוג המגדרי ייפגע עוד יותר ללא הבטחתו.
לאחרונה פורסמה עצומה ציבורית, הקוראת למנות לפחות עוד שתי נשים לשופטות בבית המשפט העליון בסבב המינויים הקרוב. על העצומה חתמו אלפי נשים וגברים מכלל החברה: אנשי ונשות רוח, מדעניות ומדענים, משפטניות ומשפטנים, מורות ומורים, עיתונאים ועיתונאיות וכו’.
בית המשפט העליון אמור לייצג ולשקף את כלל מרכיבי האוכלוסייה בישראל, על כך אין חולק. נשים הן לא מגזר. נשים הן הרוב באוכלוסייה, ואין כל סיבה שעובדה זו לא תבוא לידי ביטוי גם בבית המשפט העליון. כאמור, התשתית האנושית לבחירת שופטות ראויות ומקצועיות היא רחבה, וישנן נשים ראויות לכך הן מערכאות השיפוט, הן מהאקדמיה והן מהמגזר הפרטי.
אנחנו נמצאים בזמן הנשים. ברחבי העולם צעדו השבוע למעלה ממיליון נשים, כדי להבטיח כי זכויותינו יישמרו, יכובדו ואף יתקיימו במקרים הרבים שבהם הן נרמסות בגסות.
אין זה סוד כי נשים מביאות עמן ניסיון וחוויות חיים שונות משל גברים, אשר מבטאות לעתים רבות גם השקפות עולם משפטיות וערכיות שונות בסוגיות רבות – סוגיות אשר נידונות לרוב בעולם המשפט.
עקרון השוויון, ובכללו השוויון המגדרי, הוא נשמת אפה של מדינה דמוקרטית מתוקנת. יש לצפות כי מערכת המשפט, אשר מבקשת לאכוף ולשמר את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, תיישם עיקרון זה גם בתוכה פנימה.
התרעות פיקוד העורף