המהלך הפוליטי שנקטה מיי היה מחושב בדקדקנות. הוא תפס את האופוזיציה במערומיה. הוא מבטיח למיי לשמר את כוחה בבחירות בזק, שעלותן קטנה יותר. הוא מרחיב את התמיכה הציבורית של העם התומך בברקזיט, והוא אכן יאפשר למיי להיות המנהיגה שתוביל את בריטניה בדרך הזהב אל מחוץ לאיחוד האירופי. התמיכה הציבורית נובעת מהאמון במיי, שקיבלה אחריות. זה מה שהעם מצפה מראשת ממשלתו. הציבור מבין שהצעד האמיץ שנקטה, שלא להישאר במרחב הנוחות של כס ראש הממשלה עד 2020, הוא הראוי. האזרחים נכונים להעריך לטובה מנהיגה שמוותרת על מנעמי השלטון ומטילה יהבה על בחירות שבהן היא עלולה להפסיד את נכסיה.
אלא שראשת הממשלה הבריטית אינה באמת חוששת שתאבד את כיסאה. הסיכון שלה אינו סיכון של ממש. התמונה הפוליטית מנבאת לה ניצחון. נכון עשתה מיי בהציגה זאת כמהלך שבו היא חושפת גבה הרך. אבל היא יודעת שגם מי שמבין שאינה מסתכנת ממש, יברך על כישרונה לנצל חלון הזדמנויות. מנהיגה שיודעת להוציא מתוק מעז ראויה לציבור הבריטי המבולבל מול תהליך הברקזיט הכאוטי. מיי בעצם אומרת לאזרחיה: אני מוכנה להוציא עבורכם את בריטניה מאירופה, אך האם אתם מוכנים לקבל כאן מנהיגה חזקה ששמה תרזה מיי?
כך מיי מצטרפת למנהיגים כמו טראמפ, פוטין, ארדואן ונָרֶנְדְרָה דָמוֹדַרדַס מהודו, שגם אם הם שנויים במחלוקת, הרי הם מובילים את עמיהם בדרך שהם מתווים. הם עושים זאת בנחישות, לעתים תוך התעמתות עם דעת קהל עולמית. אלא שהיא לעומתם אוגרת את כוחה, כדי לאחד את עמה ולא לפלגו. מעבר לכל, אני מזכיר שמיי הצביעה במקור נגד הברקזיט. למרות זאת היא מוכנה ללכת עם העם ולהוביל אותו אל הברקזיט. בכך היא לא רק מנהיגה חזקה, אלא, בעיקר, ממלכתית, דמוקרטית במהותה, המקבלת את רצון עמה ומובילה אותו בתבונה לצאת מהאיחוד ולהישאר באירופה.
התרעות פיקוד העורף