למחרת, בשבת בבוקר, התבקשתי להגיע לזהות אותו. הרגשתי כאילו מישהו ניתק אותי באותו רגע מהחשמל. בחצר הבניין שבו גדלנו, מסביבו סרטי זירת האירוע, ראיתי אותו ללא רוח חיים. חפיסת סיגריות על גג הבניין ואחת השכנות שסיפרה ששמעה בלילה רעש נפילה חזק השלימו את התמונה המלאה.
היא כל כך מפחידה, עד שזה לא נוגע לך אם זה לא פוגע בך. רק בדיעבד אני מסוגל למנות את כל סיפורי ההתאבדות שבהם נתקלתי בחיי. באופן מפתיע הם רבים מכל סיבת מוות אחרת, ועם זאת שקטים עד כדי דממה דקה. בתוך השקט הזה מהדהדות שאלות שלעולם לא תהיה לי תשובה עליהן. האם זה היה מסתיים אחרת אילו הייתי מגיע כמה דקות קודם לכן? זו רק אחת השאלות.
התרעות פיקוד העורף