בפנייה הנוספת לבג"ץ מדגיש נתניהו כי הוא אינו מבקש מבית המשפט לבטל את החלטתו בעניין אדלסון ורגב, משום שלדבריו אין לו מה להסתיר. הוא מתמקד בשאלה העקרונית בדבר זכותו של אדם, לרבות עובד ציבור, שלא לחשוף את ענייניו הפרטיים. זאת משום שלדעתו לציבור אין זכות מוקנית לקבל מידע על ענייניו הפרטיים של נבחר או עובד ציבור.
ברמה העקרונית, נתניהו צודק. גם לנבחרי ציבור ולעובדי ציבור יש חיים פרטיים והם בהחלט לא חייבים לחשוף את חייהם הפרטיים כל עוד אלו לא משפיעים על ענייני המדינה. אלא שהקושי המשפטי הוא בשרטוט הגבולות בין הפרטי לציבורי. בעיקר כאשר לעתים גם נבחרי ועובדי הציבור אינם יכולים לעשות את האבחנה הזו, ענייניהם הפרטיים משפיעים על ענייניהם הציבוריים - ואז בהחלט קמה לציבור זכות לדעת.
הזכות לדיון נוסף איננה אוטומטית והיא ניתנת לעתים נדירות, כאשר מדובר בסוגיות ראשוניות שאין להן תשובה ברורה בפסיקה. נדמה לי שבמקרה הזה ראוי שבג"ץ יענה לבקשה. בקשת נתניהו לדיון נוסף היא הגיונית וראוי שבית המשפט העליון יעשה אבחנה, ברזולוציה גבוהה, ויקבע גבולות ברורים - מה חייב בפרסום ומה מוגן לפי עקרון הזכות לפרטיות. זה מה שצריך לעשות כששתי זכויות בסיסיות במשטר דמוקרטי מתנגשות זו בזו.
התרעות פיקוד העורף