אינני סבור שיש מקום להפעיל לחץ מכל סוג שהוא על היועמ"ש בקשר להחלטות להעמיד חשודים לדין. יש כאן קרבה מסוכנת לעבירה של שיבוש הליכי חקירה. אך השאלה המרכזית הערכית שעמדה לעיני בית המשפט היא שאלת האיזון הראוי בין חופש הביטוי וחופש ההפגנה מחד לבין הזכות לפרטיות של הדיירים בקרבת הכיכר מאידך. ועל כך כבר אמר השופט דנציגר בדיון באוגוסט: "הזכות של תושבי השכונה לשקט... במסגרת האיזונים, נמצאת במקום נמוך מאוד למטה".
המשטרה, כמו גם תושבי הכיכר וסביבתה, סברו שעל פי הדין, ההפגנה טעונה רישיון שלא ניתן לה. המארגנים, מצדם, סברו שאין צורך ברישיון ושיש להסתפק במתן הודעה בלבד כדי לאפשר לרשויות האכיפה להתארגן לשם שמירת הסדר הציבורי. ואכן, בפקודת המשטרה המנדטורית, שלאורה אנו חיים גם היום, נאמר שאם מפקד מחוז סבור כי קיום הביטחון או הסדר הציבורי נמצא בסכנה, הוא רשאי לדרוש שכל מי שמקיים אסיפה או תהלוכה יבקש רישיון מהמשטרה לפחות חמישה ימים לפני האירוע. אלא שאליה וקוץ בה, בסעיף צמוד מוגדרת אסיפה כך: "50 איש או יותר שיתקהלו כדי לשמוע נאום או הרצאה בעל עניין מדיני".
עוד קבעה השופטת חיות: "ביקורת על רשויות המדינה ועל אישי ציבור היא נשמת אפה של הדמוקרטיה". מעניין לראות כיצד תשפיע החלטת בג"ץ החשובה והערכית והעקרונית על המשך ההפגנות בכיכר גורן.
התרעות פיקוד העורף