מאז שממשלת פולין יצאה במסע לעיוות ההיסטוריה, אין לאמי ניצולת השואה מנוח

ההורים שלי עדיין בחיים. הם היו ילדים בני 11 ו־12 כשאיבדו בשואה את הוריהם, רוב אחיהם וכל עולמם. שניהם ילידי פולין. אמא נולדה בקרקוב ושרדה שני גטאות ואת גיהינום אושוויץ־בירקנאו ואבא הוא ניצול מחנות הריכוז פלאשוב וברגן בלזן.

בשבועות האחרונים ניסיתי להרחיק את הורי מהחדשות שמגיעות לאחרונה, מהרוח הרעה המנשבת מהממשלה ששולטת בימים אלה בוורשה. אבא שלי כבר מתקשה בדיבור, אבל מודע למה שקורה. אמא עדיין צופה בחדשות.

סבתא שלי, אמה של אמי, נרצחה בגטו בוכניה בגלל משתפי פעולה פולנים, שמסרו לנאצים מידע על הבונקר שבו ניסתה להתחבא עם עוד כמה יהודים וצוענים. בימים האחרונים אמי חוזרת שוב ושוב על הסיפור הזה.

לראש ממשלת פולין אני אומרת, מתוך סיפור חייהם המדמם של הורי ושל עשרות שורדי שואה אחרים: לא היו משתפי פעולה יהודים עם גרמניה הנאצית. היו יהודים שהוכרחו בכפייה לשתף פעולה. אבל רבים מבניו של העם הפולני באותן שנים שחורות לאנושות שיתפו פעולה עם גרמניה מרצון.

אני, דור שני לשואה, וילדי בני הדור השלישי, מוכנים לעמוד עוד היום מול ראש ממשלת פולין ולהגן על האמת ההיסטורית בפניו.

שלושה מיליון יהודי פולין הושמדו בשש שנים על האדמה הארורה הזאת, ובכל הסיפורים של השורדים משם נשזרים משתפי הפעולה הפולנים עם הנאצים.

פולין כאומה התמסרה ברובה לכיבוש הנאצי, מי בהעלמת עין ומי בשיתוף פעולה. חסידי אומות העולם הפולנים היו היוצא מן הכלל, שאינו מעיד על הכלל.

רק בשבוע החולף נפגשתי בסניף של עמותת עמך עם 50 שורדים יוצאי פולין. אחד מהם סיפר איך רק 10% שרדו צעדת מוות. פולנים היו אלה שהובילו אותם. הנושא הזה לא מניח להם ופותח מחדש בפעם המי יודע כמה את פצעי התופת שעברו.

אני מצפה מהממשלה שלי לצעד משמעותי נגד ממשלת פולין, שיבהיר כי ישראל לא תעבור לסדר היום על דברי ראש ממשלתה. אני מבינה שיש צורך לממשלת פולין לכסות על העבר, אבל יש לה גם אחריות על פתיחת הפצע מחדש של ניצולי השואה.