כך למשל, מאמר של ד"ר עבד אלוחיד מג'יד, שפורסם בשבוע שעבר בעיתון המצרי "אל־אהראם", ציין את הספר "סעיד" (ספריית פועלים) של השר לשעבר רן כהן, שבו הוא מתרפק על זיכרונות מתוקים מהעבר, "עת האחות השכנה הצילה את חייו בשעה שכל הסביבה חשבה שהוא מת".
כותב המאמר גם ציין את התחנות הרבות שעבר כהן בקריירה שלו בישראל ואת עמדותיו היוניות כלפי הפלסטינים. לפי הניתוח של המחבר, התנועה הציונית היא זו שגרמה ליהודים לחשוב שסכנה מרחפת על נוכחותם בארץ ערבית, מה שהוביל לזרימת היהודים האלה לישראל ולחיזוק יסודותיה. אך מעבר לאשמה זו, לא נרתע המחבר גם מלהאשים את המשטרים הערביים שלא צלחו בשמירה על המרקם החברתי.
זה הוביל לוואקום, שאותו ניצלה לדבריו התנועה הציונית. כמו כן, המחבר טען כי המשטרים הערביים נקטו מהלכים פוליטיים שגויים נוכח הקמתה של ישראל בראשית הדרך. אל מול הטון המאופק ממצרים, יצאה מעיראק זעקה שהרעידה את הרשת החברתית, עת התייצב עיתונאי עיראקי סוני, אנואר אלחמדאני, בתוכנית הדגל שלו בערוץ אלפלוג'ה, שבה הוא רגיל לחשוף את מעלליהם של מנהיגים עיראקים.
הרוח שביטא אלחמדאני, מי שנחשב בעבר מתומכיו של הרודן סדאם חוסיין, מבטאת את רחשי לבם של רבים מהעם העיראקי, שמאמינים שארצותיהם הידרדרו מדחי אל דחי עקב עזיבתם של היהודים. התשובה העיראקית לשיפור המצב נעוצה לדידם בתיקון העוול כלפי יהודי עיראק. חלקים לא קטנים באוכלוסייה המגוונת של עיראק רוצים לפתוח דף חדש, ולא רק עם יהודי עיראק בישראל, אלא גם עם מדינת ישראל. נדרשת בימים אלה תשומת לב מיוחדת מצדה של ישראל לרוחות המנשבות מעיראק, אף שאין לה סכסוך גבול איתה, בימים שבהם אנחנו עדיין מתקשים למצוא שפע של ידידים.
התרעות פיקוד העורף