אבל בדרך כלל לא נגרמו תאונות במעברי החציה, שכן הנהגים מסוג הקוראנים גילו אדיבות אינטרסנטית: גם הם היו שקועים בספרם, ומצדם שיעברו כל אנשי ירושלים במעבר החציה, ובלבד שיגלו מה עלה בגורלו של מר סמיילי או מהו אותו מעשה מגעיל שקרה בספרו של דוסטויבסקי.
תור הזהב של הקוראנים נמשך גם בתורים במרפאות, בבתי החולים, בבנק ובדואר, שם ישבו הקוראנים, עינם לטושה בספר, כשהם מחמיצים את תורם. גם הקוראנים מבין עובדי הדואר עצמם היו גונבים כמה עמודים פה ושם עד שהיו נזכרים שיש קוראנים בתור. כאשר קוראן היה מקבל חבילה של ספרים בדואר - לא הייתה שמחה גדולה מזו. כל עובדי הדואר נעמדו מעל החבילה ודרשו שיפתח אותה לעיני כל. בראותם את הספרים, חלקם מצמץ באכזבה וחלק התגאה בכך שכבר קרא את כל הספרים הללו, אבל בתרגום ישן יותר.
אך לא לעולם חוסן. בשנים האחרונות חל פיחות במעמדם של הקוראנים, לאחר שמפלגת הא־קוראנים הביסה את הקוראנים והבטיחה לבוחריה שינוי עצום. כמות האנשים שאוחזים כיום במכשיר חכם מהם גדולה. לטענת הא־קוראנים, מקצר המכשיר תהליכים רבים, כולל את זמן הקריאה השנוא עליהם כל כך.
ציבור הקוראנים הולך ונהיה נדיר, וכיום הוא מתרכז בעיקר בשולי הערים. מומחים חוזים שבתוך שנה ייקבע חג “שבוע הספר” כדי לחגוג את הכחדתו הסופית של הספר וכדי לאפשר לקוראנים יום זיכרון והתייחדות קצרה עם הספר.
התרעות פיקוד העורף