כבר עכשיו, כשהמונדיאל מתחמם והולך לקראת השלב הבא, שמינית הגמר, אפשר לומר בוודאות כי רוסיה ניצחה. כלומר, ניצחון תעמולתי, כמדינה המארחת, שהשקיעה כל כך הרבה משאבים כדי שהמפעל הספורטיבי הבינלאומי על אדמתה יתנהל באופן מושלם, השקעה כספית וארגונית עצומה – שהשתלמה לה.
בעוד שבעולם מפלס הגאווה הלאומית עולה בהתמדה – והביטוי העז והצבעוני לכך נמצא במונדיאל הנוכחי – בישראל, דומה, פוחתת הנכונות להתאמץ למען הכבוד הלאומי והדגל. הכדורגל העצלני אצלנו ממחיש זאת. קראתי שמתכוונים לכונן בקרוב ועדה להצלת הספורט בישראל. אולי כדאי לחשוב גם על ועדה להרמת המורל והגאווה הלאומית? שהרי עד שנפסיק להתבייש בערכי אהבת המולדת, הדגל הכחול־לבן ו”התקווה”, רק נחלום להגיע כאחת מ־32 הנבחרות הלאומיות למונדיאלים הבאים - בקטאר או בצפון אמריקה. אה, כן, עוד מדינה בעצם לא הגיעה למונדיאל, ומסיבות אחרות. קוראים לה – ארגנטינה.
התרעות פיקוד העורף