בשנים האחרונות מצליחים ארגונים פוסט־ציוניים להשפיע על השיח בישראל. לא בכוח מספרם, מאחר שהם מיעוט, אלא מכיוון שהשכילו לבנות כלים להשפעה ולמקם אנשים בצמתי מפתח במשפט ובתקשורת. תופעה זו לא התרחשה באקראי. היא תוצאה של תכנון, הקמת מערכת ניהול, גיוס משאבים ויצירת במות לשיח. זו אינה תיאוריה קונספירטיבית, אלא ניתוח המצב הקיים.
הקרן מעניקה לעמותות וארגונים שונים תמיכה בפרויקטים שמקדמים את עקרונותיה. באמצעות ארגון שתיל, היא מפתחת עמותות בנושאים שבהם יש לה רצון להשפיע. זה מנגנון משוכלל ויעיל. בחינת פעילות הקרן באירועים שונים מצביעה על ניהול קמפיינים מקצועיים ומוצלחים. הצלחה, שמשמעותה טרפוד ניסיונות לחזק את הלאומיות הישראלית והאינטרסים של ישראל.
מנגד, עומדים ארגוני ימין המנסים לקדם סדר יום שמחזק את צביונה הציוני של המדינה. למשל אם תרצו, ישראל שלי, אתר מידה, פורום קהלת, מילואימניקים בחזית והאמת שלי. חסר ארגון גג שיוכל לסנכרן, להכווין ולממן פעולות לקידום סדר יום ציוני. שיהווה משקל נגד לפעולת הקרן לישראל החדשה. הגיע הזמן לייצר מענה ציוני הולם. חובה לחשוב ולפעול בשני מישורים: חיזוק ערכי הציונות בעשייה חיובית; ומתן מענה לפעולות אותם כוחות פוסט־ציוניים.
ארגון כזה יידרש למפות נושאים, להגדיר יעדים ולסייע לארגונים לקדם פעילות משותפת. הארגון יחבור למכון מחקר ציוני, או יקים כזה, לטובת פיתוח הידע, יצירת הגות, גיבוש תכנים וכלי יישום משפטיים ואחרים למימוש הפעילויות השונות.
הקמת הקרן הציונית לישראל (שם זמני) מחייבת מציאת מקורות מימון. אלה יוכלו לבוא מקרב יהדות הארץ והעולם, שהרי ממשלות זרות לא יסייעו לפעילות הקרן הציונית. לצד זאת, יהיה צורך לאתר אנשי החזון מתאימים. מדובר במשימה גדולה, אולם לא ניתן לתאר את חשיבותה להמשך המפעל הציוני. הן כמשקל נגד לפעילות הקרן והן כגורם מחזק ומצמיח פעילות בתחומים ערכיים. יש לצאת בקול קורא ולחפש מנהיג ואיש חזון שייקח על עצמו את המשימה.
אנו קוראים למנהיגי המפלגות הציוניות להציב את הקמת הקרן לישראל ציונית כחלק ממצע הבחירות ולפנות למנהיגים היהודים כדי שיתגייסו וייתנו יד בהקמת הגוף החשוב הזה.
התרעות פיקוד העורף