ההומניזם של רחל וחבריה היה מכוון כלפי איומים חיצוניים – ערבים. לעומת זאת, יחסם של אלה כלפי יריביהם הפוליטיים מהאסכולה של הציונות האסטרטגית־לאומית שהנהיג זאב ז’בוטינסקי היה אנטי־הומניסטי – השמצה והחרמה. ההומניסטים סבלו על שהציונות גורמת עוול לערבים, ובעצמם גרמו אותו סוג של עוול ליהודים שכפרו באידאולוגיה שלהם. עם בנימין נתניהו ומירי רגב הגיעה עת הנקם.
התרעות פיקוד העורף