בואו נתחיל מהחוק היבש. זכותו של השר אוחנה לפטר את מנכ"לית המשרד שלו. מנכ"ל משרד הוא תפקיד שבהגדרתו החוקית הוא "משרת אמון" של השר הממונה. אמיר אוחנה יכול לפטר את אמי פלמור מכל סיבה, מוזרה ותמוהה, שהוא יראה לנכון. הוא יכול לפטר אותה גם ללא סיבה. אם אביו או בן זוגו של אוחנה עומדים בתנאי הסף, הוא יכול למנות אותם לתפקיד הבכיר. לא מדובר בתפקיד של שומר סף ולא מדובר בפגיעה בשלטון החוק, למרות זעקות השבר והמחאה משמאל. יודעים מה? אפילו אם אוחנה באמת פיטר את פלמור בגלל ציוץ דלוח של יאיר נתניהו עליה – זו זכותו.
מקורב למנכ"לית פלמור אמר למעריב: "אמי ממש לא יודעת את הסיבה להדחתה. למיטב ידיעתי לא נמסר כל הסבר. יתר על כן, לא ידוע לי על חיכוך, עימות, פיצוץ או ויכוח. פשוט ככה". צר לי, אך התנהלות של פיטורים ללא סיבה, היא לא מדיניות ימין. האם לא עדיף לנצל את ההזדמנות שאדם בעל דעות כמו אוחנה בתפקיד הרם כדי לקדם מדיניות אליה הוא הטיף כח"כ מן המניין, ולא סתם לאייש תפקידים במקורביו? זכותו, אבל לא חבל? לא ידועה לי שום רפורמה שנמצאת על השולחן, ממש כלום. מה שהיה הוא שיהיה.
זה הסיפור של שלטון הליכוד. זועקים במשך שנים על גבי שנים שמערכת המשפט שמאלנית ואנטישמית, תופרת תיקים ופועלת נגד החיילים והאינטרסים הביטחוניים של ישראל. אבל כשיש הזדמנות לשנות ולממש את האג'נדה כביכול, מתהדרים בכך שהליכוד שמר על הסטטוס-קוו במערכת המשפט, כאילו שמדובר בכותל המערבי או במערכת המכפלה. באין חזון ייפרע עם. באין חזון מסתפקים במשחק הכסאות.
התרעות פיקוד העורף